שו"ת ר' משולם איגרא קיז

דכיון דלא בטיל לענין הנאה לא בטיל לענין אכילה וא"כ מתורץ קושית התוס' דזה הוי טעמא דרב אשי, וא"ל א"כ בתרומה. דהא בתרומה כתב המל"מ בפ"ב מה' תרומות בשם הר"ש. דהנאה של כליה הוי נמי רק מדרבנן, וא"כ לא יבוא לידי איסור דאורייתא כלל כמו דהדין במין באינו מינו באיסור דרבנן דבטל ובאכילה הוי אינו ניכר ובקדשים אסור מדאורייתא בהנאה

וא"כ מתורץ נמי קושית התוס' בסוגיין בד"ה אלא אמר רבא דגזר משום קבוע הא לא יכול לבוא לידי איסור דאורייתא. די"ל דהנה באמת מתניתין אתיא כר"י דמין במינו לא בטיל. אך לגבוה קשה דביבש ביבש בטיל משא"כ בהדיוט הוי הטעם משום דאם יבשל יתן טעם ויבוא לידי איסור דאורייתא וא"ל דלא הוי ניכר דהא לענין הנאה הוי איסור ניכר וא"כ מוכרח דאמרינן פודין הקדשים לאכילת כלבים. דאל"כ ל"ש כלל הנאה דאין מותר רק לענין אכילה, וא"כ לא יכול לבוא לידי איסור דאורייתא וא"כ מתורץ הטור (ח) ושפיר הקשה [על הסמ"ג] (ט) דהנה הקושיא הנ"ל [באות ג'] דמה פריך כולהו כר' ינאי [ירמי'] לא אמרו. היא רק לשיטת ר"ת דס"ל דס"ס ספק אחד בגופו מהני, דלשיטת ר"י בלא"ה ל"ק דמאן דס"ל דאתעריב דרוסת הזאב בנקובת הקוץ, ג"כ קשה קו' התוס' הא אין פודין הקדשים כו', וא"ל כתירוצם דבדקינן עדיין קשה דלמא במקום נקב קא שחיט, אלא צ"ל דס"ל פודין הקדשים, ומקשה [הש"ס] לכאורה שפיר. כר' ירמיה לא אמרי אך לשיטת ר"ת דס"ל ס"ס ספק אחד בגופו מהני. וא"כ לא חיישינן דלמא במקום נקב קא שחיט. אך לגבוה אסור משום הקריבהו לפחתך וכמו שפי' רש"י ז"ל. וא"כ שפיר קשה מה פריך. וצ"ל כמ"ש לעיל דבאמת לא גזרינן כלל שמא יקח מן הקבוע כיון דקבוע הוי רק מדרבנן ולא יוכל לבוא לידי איסור דאורייתא ואך עיקר הטעם דלמא יבשלם ויתן טעם, וא"כ מוכרח דפודין כי היכי דיהא שייך דהוי ניכר האיסור לענין הנאה. וא"כ מוכרח ג"כ ממילא אידך דר"ת דלא גזרינן שמא יקח מן הקבוע כלל בחולין. רק משום דמתניתין אתיא כר"י ואם יבשלם יתן טעם ויבוא לידי איסור דאורייתא. ומתורץ הטור ממה שהקשה עליו הפלתי דרק בקדשים גזרינן דאפילו הוי מדרבנן: שער ד

ועוד י"ל קושית המ"י דמה מקשה על רב ממתניתין דלמא ס"ל בע"ח נדחין. דהנה באמת י"ל לפמ"ש התוס' על ר"ת דמש"ה לא אמרינן ירעו ונכבשינהו דניידו משום דתרתי תקנתא לא עבדינן דירעו ונכבשינהו, וא"כ א"ל דמשו"ה לא אמרינן כן בקדשים [כתירוץ הש"ס שמא יקח כו'] משום דבאמת א"ל דמתניתין אתיא כר"י דס"ל מב"מ לא בטל כקו' הפלתי אך ממ"נ אם אמרינן דאזלינן בתר מבטל (א) וא"כ [נהי] דלגבוה ל"ק [קו' הש"ס ונכבשינהו] דהא אפשר למבטל להיות כבטל. דהא ר"מ ס"ל (ב) דקדשים נפדין תמימין. וא"כ אפשר להיות ג"כ חטאות המתות אפינו אם הוי עולה מ"מ ראוי לפדות [והוי מב"מ] אבל גבי ירעה ל"ק קו' הפלתי וא"כ יש ניבטל דהא לאחר שנעשה בעל מום תו א"א להיות חטאות המתות, וא"כ אם נימא דבתר בטל אזלינן ל"ק מירעה דאפשר להיות בטל דלכי מיסרחא כמבטל וניהוי שרי [אבל] מלגבוה קשה וא"כ מקשה הש"ס ממ"נ וא"כ גבי נכבשינהו הפי' [בתירוץ הש"ס] גזרה שמא יקח מן הקבוע והוי איסור דאורייתא. דמין במינו לא בטיל, ובחולין הוי הפי' דשני תקנות לא עבדינן נכבשינהו וירעו, ולא ס"ל השתא כסברת התוס' בפסחים דל"ש נכבשינהו דכיון דהוי קבוע דאורייתא. ובאמת הפי' דאזלינן בתר מבטל, וא"כ כיון דמין במינו לא בטל מדאורייתא וא"כ קשה הא לפמ"ש לעיל דאיירי דדרוסה בהמות קדשים וא"כ קשה כיון דאין פודין קדשים לאכילת כלבים וא"כ [אפילו אם יסתאבו] הוי מום ואין פודין [רק לשחוט ולבדוק] והאיך רשאי לשחוט דמטיל מום בב"מ. וא"כ ע"כ צ"ל דס"ל דמותר להטיל מום בב"מ וא"כ קשה לפי מה דאיתא בבכורות (ג) דמותר להקיז אפילו במקום דעושה מום משום דאם לא יטיל מום הוי מיית, והוי כמו מטיל מום בב"מ. וא"כ קשה אמאי ימותו כולן דנימא דכיון דנאסר אם לא יטיל מום והוי ימותו וא"כ יהא רשאי מיד להטיל בו מום. ויהא נכבשינהו דניידו. דאל"כ ימותו. אך דהנה בבכורות אמרינן ע"כ לא אסרינן גבי טומאה תלויה דלמא יבוא אליהו ויטהרנה. וא"כ ה"נ דלמא יבוא אליהו ויברר הספק. אך אם אמרינן דבע"ח נדחין וא"כ כבר נאסר ואפילו יבוא אליהו מ"ט אסור מכח נדחה

והנה י"ל קושית הש"ך (ד) דאמאי לא מתיר ר"ת מכר ס"ס. וי"ל משום דהנה השיטה מקובצת כ' גבי עשירי ודאי ולא עשירי ספק. ומקשה שם דאמאי לא אמרינן נכבשינהו דניידו. ומתרץ משום דבאמת התורה התירה הך ספק משום כל דפריש מרובא פריש אבל מ"מ מיקרי ספק, והפי' דבשלמא הכא דהתורה אסרה מספק וא"כ בכה"ג התורה התירה הך ספק משא"כ גבי מעשר דהתורה פטרה הספק עשירי, ובאמת אם יעשר ליכא איסור דממ"נ נעשרינהו, רק דהתורה פטרה היכא דמיקרי ספק וא"כ אפילו הוי כל דפריש מרובא פריש מ"מ מיקרו ספק דהא הוי ספק לי', והנה התוס' כ' (ה) דקטן בקדשים פסול אע"ג דבקדשים סתמא ככר מ"מ בקטן דאין לו דעת להבין הוי כמו מתעסק דמסופק דלמא הוי חולין, וא"כ אפילו הוי ס"ס דהוי כמו רוב מ"מ הוי מסופק דלמא הוי חולין וא"כ היכא דהוי ספק פסול דהא הטעם היכא דהוי ספק אפילו ליכא איסור מתעסק מיקרי, וא"כ לא מהני ס"ס דהוי כמו רוב אעפ"כ מיקרי מתעסק, וכ"ש דא"ש טפי אם נימא דהטעם ס"ס דספק הראשון מיקרי רק ספק דרבנן לשיטת הרמב"ם, וא"כ בכאן ל"ש זאת

ולפ"ז מיושב מה דקשה לפי סברת הפלתי דמש"ה לא מוקי בדרוסה דאינו ניכר מקום הדריסה משום דא"כ קשה ימתין י"ב חודש. וא"כ ר' ירמיה דמוקי כיחידאה אמאי לא מוקי באין ניכר מקום הדרוסה וכמ"ד טרפה חיה. אך מתורץ דבאמת א"ל דאינהו ס"ל דטרפה קדוש קדושת הגוף וכמ"ד כן בתמורה (ו) א"כ קשה מכח ס"ס. ול"ש מתעסק דהוי קדוש קדושת הגוף. אך י"ל דהא מוקי ר"י כר"א וא"כ אליבא דר"א אמרינן בתמורה (ז) דכו"ע מודו דטריפה אין קדוש קדושת הגוף דכל מידי דלא חזיא כו'. אך לבתר דמשני הש"ס ל"ק דמה אמרת דנוקי כמ"ד טריפה חיה. כיון דע"כ צ"ל דאתיא כר"א. ולמה נוקי בהך סברא כיחידאה כמ"ד טריפה חיה

ולפ"ז י"ל קושית התוס' דנוקי כמ"ד מין במינו לא בטל מדאורייתא. דא"כ קשה קושית הפלתי