שו"ת ר' משולם איגרא קטו

וי"ל משום דהנה הפלתי הקשה אמאי לא מוקי מתניתין כמאן דס"ל דמין במינו לא בטיל. וי"ל דע"כ לא מצי לאוקמי כן. משום דהנה הפלתי הקשה עוד אמאי לא חיישינן גבי דרוסה דלמא במקום נקב קא שחיט (א) וי"ל משום דהנה אפילו לפי שיטת ר"י דלא ס"ל ס"ס ספק אחד בגופו וספק אחד ע"י תערובות מהני. מ"מ אם לא נודע בנתיים מהני וכמ"ש המ"ב (ב) דעיקר הטעם משום כיון דכבר אסרת האיך אתה רוצה להתיר משא"כ בלא נודע. והנה המ"מ כ' גבי ט' כותים ואחד [ישראל] דנ"ש קביעות דכיון דבשעת מעשה לא נ"מ רק לאחר דנפל גל עליו א"כ לא הוי כנולד הספק [מקודם] וא"כ בכאן י"ל דאיירי בספק דרוסה בהמה של הקדש. וכ"כ הפלתי גבי נפילה בבהמות הקדש. וא"כ בלא"ה אפילו הוי ס"ס הדרוסה שלא במקום שחיטה צריך בדיקה וא"כ לא נאסר מכח זה החשש וא"כ הוי כלא נודע דל"ש דנימא דמה דאסרת דצריך לבדוק, דזה אינו דגם בס"ס צריך לבדוק. והנה אם אמרינן דבעינן חזקה מבוררת אבל עכ"פ אנן הוי פסקינן דכשר וא"כ מתורץ הך דס"ס לא מהני דממ"נ מהני או החזקה או הס"ס. ולענין קדשים ל"ש בדרוסה אפילו אם נתבטל דאפשר לברר ע"י בדיקה (ג) אך דקשה אם הטעם מכח ס"ס אסור לאדם [אחד] לאכלו א"כ הוי כנודע דהא יש נ"מ לאדם אחד דהוי רק ספק אחד ואסור וא"כ הוי נודע. אך י"ל דהא איתא בסי' ק"ט דרשאי להוסיף ולבטלו ול"ש אין מבטלין איסור דלא נקרא עליו שם איסור דכיון דכל חד בפ"ע שרי וע"ש. וא"כ הוי הטעם דהא א"א לאכלה בלי שחיטה וא"כ בטל ברוב ושרי לאכלה אפילו לאדם אחד וא"כ מוכרח דאין הטעם משום מין במינו לא בטל

ומתורץ ג"כ קושית הש"ך אמאי לא מוקי בסתם דרוסה (ד) דהא לפי שיטת הכ"מ הוי הקריבהו נא לפחתך מדרבנן ומדאורייתא לאחר הבדיקה מותר גם לגבו' וא"כ שפיר נ"מ בהספק דבמקום נקב קשחיט דאזי נאסר מדאורייתא בספק אחד. ומש"ה מוקי דניכר הדרוסה וא"כ הוי כמו לא נודע דהא מעיקרא הוי אסור מכח דילמא ימצא נקב נגד מקום הדריסה דהוי ודאי וזה לא נכנס כלל בספק רק עכשיו דבדקינן ונגד מקום הנקב ליכא וא"כ הוי רק ספק והוי שפיר ס"ס וא"כ מעיקרא הוי כלא נודע וא"כ מתורץ הא דלא מוקי דס"ל דמין במינו לא בטיל דא"כ תקשי קושית הפלתי. וא"ל דהוי ס"ס הא הוי כנודע משום דנ"מ דאסור לאדם אחד לאכלו. וא"ל דהוי כבר נתבטל דהא הטעם משום דמין במינו לא בטיל. ומתורץ קושית התוס' על ר"ת דבאמת קשה מה פריך וכי מגיסא אסור, הא כיון דהוי הטעם דכל דפריש דתלינן איסור וכו' וא"כ כיון דהוי רק מכח הספק וכמ"ש הפלתי דהך ספק התורה התירה וא"כ עכ"פ כולן אסורין. וא"נ דקושית הש"ס הא בטיל ברובא דכיון דכל חד שרי י"ל דהא בכאן הוי כמו טומאת משא דהא ל"ש סברת התוס' דכל חדא דנכנס לבית הבליעה אמרינן דהך הוי היתר משא"כ לענין הקרבה, וא"כ [גזרינן] שמא יקריבו כולן, או י"ל דבאמת הוי דבר חשוב אך לענין אכילה ממ"נ קודם שנאכל נחתך ונתבטל משא"כ לענין הקרבה דמקריב בשלימות והוי דבר שבמנין, אך דקושית הש"ס הוי ממ"נ דבאמת קשה לפי ה"א אמאי לא אמרינן ירעו ונכבשינהו, וצ"ל משום דבאמת מין במינו לא בטיל, אך דאזלינן בתר בטיל ולגבוה ל"ש כיון דמסרחא לא ראוי להקריב משא"כ לענין חולין

והנה התוס' כ' בפסחים (ה) דהא דמקשינן הכא ונכבשינהו דניידי אע"ג דנולד הספק במקום קבוע, דכיון דקבוע הוי רק מדרבנן דמדאורייתא ברובא בטיל וא"כ גבי חולין דכיון דמדאורייתא לא בטיל וא"כ ל"ק ונכבשינהו אך א"כ קשה קושית הפלתי האיך מהני בדיקה דלמא במקום נקב קא שחיט וא"ל דהוי כלא נודע הא כיון דמין במינו לא בטיל וא"כ יש נ"מ לענין דאסור לאדם אחד לאכלן, וא"כ ע"כ צ"ל כמ"ש המל"מ דכיון דהתורה התירה לכל חדא מותר ג"כ לאכלן בב"א וע"ש בה' אבות הטומאה גבי שני שבילין אך א"כ שפיר קשה ממ"נ וכי מגיסא, וא"ל דכיון דאכלן בב"א הא צריך לומר דכיון דאתה התרת לכל חדא בפ"ע מותר ג"כ בב"א, וע"ז משני גזירה שמא יקח מן הקבוע ר"ל גבי חולין ולעולם מין במינו בטיל, וא"ל דהא קבוע עצמו הוי רק מדרבנן וי"ל הא התוס' כ' בפסחים דף כ"ט ע"א דאין פודין הקדשים לאכילת כלבים הוי רק מדרבנן, וא"ל האיך מפקיע מעילה דהוי מדאורייתא ותירצו משום דכיון דרבנן אמרו אין פודין א"כ לא שויא מידי עיי"ש. וא"כ ה"פ דלמא יקח מאותן השנים שישארו באחרונה א"כ הוי איסור מדאורייתא וא"כ כיון דלא שויא מידי לא מהני פדייה וכדאיתא גבי מעשר דפחות משוה פרוטה לא מהני פדיון ואסור ועיי"ש בב"מ (ו) ובקדשים הוי הטעם שמא יבואו עשרה כהנים בב"א, וא"כ מתורץ קושית המ"י דהש"ס פריך שפיר אמאי ימותו כולן מכיון דמית חד מנהון וא"ל כקושית המ"י דהא אסור להקריב שנים קשה נכבשינהו וא"ל שמא יבואו עשרה כהנים קשה ממ"נ נגד כהנים הא על כל חדא אמרינן כל דפריש, ונגד מזבח שפיר לכאורה הוי קשה, אך ממ"נ נגד המזבח אמרינן מדהאי לאו דאיסורא דנגד המזבח ליכא חילוק בשני כהנים

ומתורץ ג"כ הקושיא דדלמא ס"ל בע"ח נדחין. דהא התוס' הקשו לשיטת ר"ת נימא ירעו ונכבשינהו אך י"ל כמ"ש לעיל דבאמת ס"ל מין במינו לא בטל אך בתר בטל אזלינן א"כ בחולין הוי קבוע דאורייתא. אך קשה היכי הוי קבוע דאורייתא כיון דכבר נתבטל בעודו קדשים כיון דהוי מין באינו מינו. אך הא הש"ך כ' היכא דלא נודע לא הוי ביטול וא"כ אם נתבטל מין במינו קודם שנודע אסור דהידיעה גורמת ההיתר והנה איתא ביומא (ז) מום בם בעיניהו אינו מרצה הא ע"י תערובות מרצה ופי' התוס' אע"ג דבל"ה מדאורייתא ברובא בטיל, י"ל דהטעם דההיתר הוי אפילו חד בחד אפילו בלא ביטול. וא"כ הוי כמו לא נודע דכיון דא"צ ביטול. רק עכשיו דירעו ואם ירעו הוי מין במינו והוי קבוע דאורייתא. וא"כ שפיר מוכח דבע"ח אינם נדחין דהא כיון דדרשינן הא ע"י תערובות מרצה ממילא לא שמעינן דבע"ח נדחין. יעו"ש ביומא דף ס"ד ע"א. ומתורץ קושית המ"י: שער ב

והנה י"ל קושית הלח"מ בפ"ז מהל' ע"ז דמקשה על שיטת הרמב"ם דבעי נפלו שנים מהא דפריך וחכ"א אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן. וי"ל דהנה