שו"ת ר' משולם איגרא קיג

גחלים לוחשות או על חומו של תנור ספיקא דרבנן לקולא אך בשניהם ביחד אם הוי גחלים לוחשות וחום של תנור ג"כ ממ"נ אסורה או מטעם גחלים לוחשות או מטעם חומו של תנור ומ"ה אסורה וכ"ז [דנוכל לומר דשרי] באין אבוקה כנגדו דהוי רק איסור דרבנן ואזלינן לקולא. ומשא"כ באבוקה כנגדו דהוי איסור מן התורה. ומ"ה כיון דמספקינן אם יש שבח עצים בפת פליגי [כאוקימתי' דש"ס] או דכ"ע ס"ל דיש שבח עצים ופליגי בזה וזה גורם וכקו' הפ"י. או דכ"ע ס"ל אין שבח עצים בפת ורק דפליגי בזה וזה גורם וא"כ באבוקה כנגדו דהוי לרבי איסור מן התורה והוי ספיקא לחומרא כדין ספיקא מן התורה דהוי לחומרא ומשא"כ באין אבוקה כנגדו דהוי רק מדרבנן לכ"ע וספיקא לקולא ומתורץ שפיר הרמב"ם דלעיל

וא"ל לפי מה שכתוב לעיל דעיקר הקושיא ואלא עצים דאיסורא האיך משכחת הוי דוקא אם נימא דשמואל אומר דגחלים לוחשות נמי שרי. דהא הוא ס"ל ע"כ דזה וזה גורם אסור לכתחלה. וא"כ הך תנור יוצן ע"כ הוי הטעם מכח אין שבח עצים והוי היתר בלא זה וזה גורם כנ"ל. וא"כ יקשה בל"ה שם לשמואל דאמר יותץ וע"כ משום דזה הוי כלכתחלה כנ"ל. וא"כ הך ברייתא דיוצן ע"כ הוי דשרי אפילו באבוקה כנגדו דהא קתני הסיק בהן את התנור בעצים, ומשמע אפילו באבוקה וע"כ הוי כן הפי' דאל"כ בל"ה הוי מצי לתרץ [כן שלא תקשי ברייתות אהדדי] ולחלק דשם אין אבוקה כנגדו אלא ע"כ ז"א דמשמע אפילו באבוקה כנגדו (ד) ויש לומר משום דבאמת היכא דמקלי קלי שרי לבטל איסור לכתחלה כנ"ל וחד דעה (ה) [דהפי' רק] להוסיף. וכאן אם הוי אין המדמע אלא לפי חשבון הוי מותר גם להוסיף. וא"כ לפ"ז י"ל דבאמת הך ברייתא דאמר יותץ הוי ס"ל דיש שבח עצים בפת ובתנור וא"כ לא הוי מקלי קלי ואזי אסורה לבטלו. ומשא"כ הך ברייתא דיוצן ס"ל דאין שבח עצים בפת ואין המדמע והמחמץ רק לפי חשבון וא"כ הוי מיקני ורשאי לעשות זה וזה גורם דרשאי לבטלו ולא הוי קשה ולעולם דאפילו ס"ל אין שבח עצים אסור באיסור לחוד רק דהוי זה וזה גורם ומיקלי קלי ומ"ה שרי אך בפ"ע אסור ולא הוי קשה עצים דאיסורא האיך משכחת לה. אך לפ"ז קשה אמאי קאמר בין חדש בין ישן יוצן. אפילו נהוי אבוקה כנגדו שרי דהא אין שבח עצים והוי מיקלי קלי ושרי לעשות לכתחלה זה וזה גורם ובגחלים לוחשות נמי יהא שרי ואין צריכה צינון, וא"ל דלכתחלה אסור בגחלים לוחשות. אמאי עכ"פ הא הוי תנור ישן. ואין שבח עצים בפת סבירא ליה ומיקרי זה וזה גורם ומקלי קלי ורשאי לעשות לכתחלה זה וזה גורם אך אם נימא כס' מהרש"א ז"ל דהוי לא חשיב בל"ה התנור זה וזה גורם נגד העצים בלא יש שבח עצים דמצי לאפות על גבי קרקע. וא"כ ל"ק אך כיון דהא תקשי א"כ דס"ל דגם באבוקה כנגדו שרי מכח זה וזה גורם אלמא דס"ל דתנור מיקרי גורם נגד עצים ושפיר קשה עצים דאיסורא היאך משכחת ליה הא בל"ה לא הוי קשה דהוי אמרינן דס"ל דבאמת באבוקה כנגדו אסור ולא חשיב זה וזה גורם דבטל לגבי עצים ורק הפלוגתא בגחלים לוחשות דלרבנן לא חשיב בדיעבד איסור רק לכתחלה ולרבי אפילו בדיעבד אסור ואין הטעם כלל מכח זה וזה גורם ולא הוי קשה. אך דהשתא אמרינן דבאבוקה כנגדו פליגי ובגחלים לוחשות לכ"ע שרי. וא"כ שפיר תקשי עצים דאיסור האיך משכחת ליה וא"ל דהוי רק מכח זה וזה גורם מותר. אלמא דחשיב התנור נגד העצים זה וזה גורם. תקשה מכח הך ברייתא דיוצן גבי תנור חדש וכדלעיל ומקשה ממ"נ ושפיר מתורץ

והנה מ"ש לעיל ליישב הרמב"ם דכתב גרף ואפה בחומו של תנור דהוי אסור אם הוי גחלים מכח ממ"נ כנ"ל וא"כ צ"ל דרב אשי ס"ל דר"א שרי רק בתרתי למכור ולהטיל אח"כ לים המלח. וא"כ גם בפת צ"ל דהרמב"ם מגלה בחדא דוכתא (ו) ובכ"מ תרתי בעי וס"ל דלא חוששין שמא ימכור לישראל וכר"א דמתסר בנפלה לים המלח וכדלעיל. ועי"ל דבאמת מחולק בזה רב אשי דהש"ס דילן ס"ל דלא בעי רק דמי עצים וא"כ שפיר מוכח דר"א ס"ל בכ"מ זה וזה גורם אסור דאל"ה אמאי לא מהני הולכת הנאה לים המלח כנ"ל. ומשא"כ רב אשי ס"ל כשיטת התוס' דבעי דוקא אותו הפת וא"כ לא מוכח מידי ומ"ה פסק הרמב"ם דלא מהני הולכת רק כל הפת וכרב אשי והנה י"ל דבזה הוי תליא החילוק אם נימא דאין מועיל הולכת הנאה לים המלח אם נתערב יין ביין, רק בסתם יינם. וא"כ מ"ה לא מהני הולכת לים המלח דמי עצים רק כל הפת והפת נתערבה הוי כמו חביות בחביות (ז) והש"ס דילן אזלי אליבא מאן דס"ל דבכ"מ מועיל אפילו יין ביין וכשמואל וא"כ שפיר תקשי דמועיל דמי עצים שבתנור. והרמב"ם פסק דוקא חביות בחביות ביין נסך ולא בסתם יינם [מועיל אפילו יין ביין אבל ביין נסך דוקא חביות בחביות] וא"כ מ"ה בעי פת כולה ומתורץ שפיר הרמב"ם דלעיל

והנה י"ל דאליבא דכ"ע אפילו לרבנן דס"ל אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון אמרינן בכאן בתנור דחשיב כאילו כולו איסור וכן בפת ולא אמרינן דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון, דטעמא דרבנן כמ"ש הר"ן דמ"ה בטל לבסוף דאמרינן דסוף דינא כתחילת דינא. ומה בתחילתו הוי בטל אם נתערב כך כמו כן בסוף עיי"ש בר"ן ומשא"כ לענין הולכת הנאה לים המלח לא שייך זאת וא"כ אפשר גם הרמב"ם מודה בזה: סימן יח

הרמב"ם בהלכות ע"ז פ"ז הלכה י', טבעת של כותי שנתערבה בכמה טבעות ונפלו שנים וכו'. שאני אומר אותו טבעת הוי בכלל שנים שנפלה והנה הרב הכ"מ והלח"מ הקשו ממה דפסק הרמב"ם דבחביות מהני נפלה אחד, ועוד דהש"ס משוי צריכות להדדי תרומה וטבעת, וכיון דאין הדין שוין איך משוי צריכות

וי"ל דהנה עוד קשה אמאי נקט הש"ס גבי תרומה חביות סתומות שנתערבה במאה חביות, ואמאי נקט דוקא מאה חביות, וא"כ אם הוי פתוחה הוי בטל רק מכח סתומה ומ"ה נקט הש"ס סתומה, ה"ל למינקט שנפלה לס' או ע' עד מאה והוי אפילו פתוחה הך דין, דהא כתב הרשב"א דמה דהוי יותר מס' הוי הדין דאם נפלה א' מהן הותרה כולן, וי"ל דהנה אמרינן ספק דרבנן לקולא, והקשה הש"ך בדיני ס"ס וז"ל וא"ל א"כ אמאי הוי הדין בשני קדירות דאין יודע לאיזו מהן נפל דאם הוי רוב תלינן דאיסורא לתוך איסור נפלה דהא