שו"ת ר' משולם איגרא קיב

וא"כ לא הוי נטל"פ בשביל הך מעט יותר. ובשיעור זה יש באיסור כדי לחמץ. או אפילו אם שהה יותר דנפגם עכ"פ לפי סברת הר"ן מובא בשו"ע יו"ד סי' ק"ג. דאם נתרבה איסור א"כ מה דפגום עכ"פ נהנה בחיבור איסור. וא"כ גם בזה ל"ש נטל"פ דעכ"פ נהנה. ואם לא הוי הך איסור לא הוי ראוי לאכול [בשעה זו] בלא [תוספת] שאור והוה שבח נגד פגם זה נגד זה. ומשא"כ אם יש בהיתר לבדו להחמיץ בשעה זו דהוה זה נהנה. דהא ראוי להיתר לבדו ג"כ כדי לחמץ. ומתורץ מה דהקשה המהרש"א על התוס' בפסחים הנ"ל דסותר א"ע וכו'

והנה י"ל הא דהקשה הפ"י אמאי נקיט לקמן דף כ"ז ע"ב אאביי רק בהקדש ולא נקיט בע"ז דג"כ חמיר ואין בטיל. וי"ל משום דהנה קשה מה אמרינן הואיל דלא בטל גבי הקדש משום דהוי דבר שיש לו מתירין. הא אמרינן במס' ביצה. ולרב אשי דאמר דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל כו' ומתרץ שאני הכא דמיקלי קלי. וא"כ בכאן הא התוס' כ' בד"ה חדש יותץ כו'. דאין הוה איסור מן התורה אפילו כשאבוקה כנגדו לרבנן משום דמקלי קלי. ואע"ג דכמ"ש מהרש"ל שם על דברי התוס' דבמוקצה גחלים ג"כ אסור ואפ"ה מקלי קלי שרי. וצריך לומר באמת כמ"ש מהרש"ל שם בד"ה לרבנן כו' דפי' דתנור חדש הוסק בו. ובאמת אפילו למ"ד אין שבח עצים והוי רק כמו גחלים וחומו. הא עפרן אסור (ת) אך עכ"פ קשה הא הוי מקלי קלי. ונהי דהתנור אסור דעפרן של הקדש אסור ובלא הטעם דביטל. מ"מ מה אמר דהא זוז"ג אסור משום דלא בטל הא כיון דאין שבח עצים ולא הוי כמו בעין וא"כ תקשי הא מקלי קלי וגם בדשיל"מ בטל. אך באמת דחשבינן התנור כאילו אסור כולו ולא אמרינן דאין מחמץ רק לפי חשבון וכמו ר"א. וגם רבנן מודו בזה וכמ"ש אי"ה לקמן. אך הא הוי לא נודע וא"כ לכ"ע לא הוי אלא לפי חשבון וכמו דאיתא בש"ע יו"ד והובא לעיל. אך זה דוקא בע"ג דהא כיון דהוי דיעבד בתנור וא"כ הוי כאילו נתערבו ורשאי להוליך וא"כ לא הוי התנור כולו נאסר רק מאפרן ולא הוי בעין וא"כ לא שייך דהוי דשיל"מ דהוי מיקלי קלי לאיסורא ומ"ה לא איבעי לן בע"ג. ומשא"כ בהקדש דשם אין רשאי לאפות בתנור לכתחלה. דלא שייך תירוץ התוס' דהוי כדיעבד דנפסד התנור דאם לא הוי [ההפסד] רק דמי עצים לא שרי לכתחלה לעשות זה וזה גורם ובהקדש הוי ג"כ לכתחלה דהא מצי לפדותו [ואין הפסד] רק דמי עצים. דהא הקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל ונאסר כולו דכיון דהוי כנודע. דאין לכתחלה רשאי לאפות וא"כ לא הוי שייך מיקלי כו' דנאסר כל התנור. ואפילו דנאסר כל התנור מ"מ יכול לפדות רק בש"פ ולא נפסד ומ"ה נקט דוקא הקדש ומתורץ קו' הפ"י דלעיל

ובזה מיושב הא דכתב הרמב"ם פרק ששה עשר מהלכות מאכלות אסורות הלכה כ"ב תנור שהסיקו בקליפי ערלה ובכלאי הכרם וכו' גרף את כל האש ואח"כ בישל או אפה בחומו של תנור כו' והקשה הרב הכ"מ וז"ל ויש לתמוה על לשון זה דמשמע אם לא גרף כל האש אסור ואח"כ (א) כתב בישלה על גבי גחלים אע"פ שהן בוערות מותר

וי"ל משום דהנה בס' פ"י הקשה מנלן דפליגי ביש שבח עצים בפת דילמא כ"ע ס"ל יש שבח עצים בפת רק איירי בגחלים ופליגי בזה וזה גורם. ועוד קשה לאיפוך דילמא לכ"ע ס"ל דאין שבת עצים בפת אך דאפ"ה אפ"ל [דאין הפי'] דאם אין שבח עצים בפת הוי כאילו מיקלי וליכא איסור כלל רק דהפי' דאם אמרינן יש שבח עצים בפת לא שייך זה וזה גורם משום דהוי בעין וכמ"ש הש"ך והפ"י. ומשא"כ אם אין שבח עצים בפת אזי שפיר שייך זה וזה גורם דכיון דלא שייך דהוי כאילו הן בעין. וא"ל לפ"ז מאי הקשה הש"ס דלמ"ד באבוקה כנגדו נמי שרי האיך משכחת עצים דאיסורא ומאי פריך דילמא הוי רק הטעם מכח זה וזה גורם וא"כ משכחת בלא גורם דהיתרא. י"ל דהא שם דאמר באבוקה כנגדו נמי שרי הוי אי תימא שמואל ואי תימא ר"י ולשמואל קשה אמאי אמר תנור חדש יותץ הא שמואל ס"ל זה וזה גורם שרי כקו' הפ"י הנ"ל וע"כ או כתירוץ הפ"י או כתירוץ דלעיל ועכ"פ הוי הטעם מכח לכתחלה וא"כ הך ברייתא דאמר חדש יוצן קשה הא הוי לכתחלה. וע"כ צ"ל דס"ל דאין שבח עצים בפת וגם בתנור [של איסור בלא גורם דהיתר] אין שבח עצים בפת. והוי ע"כ אפילו בלא זה וזה גורם שרי. דאל"ה אסור לכתחלה ופריך שפיר עצים דאיסורא האיך משכחת לה

והנה מ"ש לעיל על קושית התוס' על רב הונא בר חיננא [כן צ"ל לרב אשי, דהא] כן הקשה התוס' שם בחולין בדף נ"ח על רב אשי, וע"כ צ"ל כנ"ל דהוי ס"ל לרב אשי דבאמת רק טעמא דר"א רק בע"ג הואיל דלא בטל באלף, וא"ל אמאי לא מועיל הולכת הנאה לים המלח כנ"ל י"ל דס"ל דבעינן תרתי למוכרו וחוץ מדמי דהיינו דימכרו כולו ואח"כ להשליך דמיו לים המלח, וא"כ אין רשאי למוכרו לכותי כנ"ל, וא"כ תקשי הברייתות להדדי דחדש יותץ עם חדש יוצן (ב) וע"כ צ"ל או כקו' הפ"י הנ"ל דפליגי רבי ורבנן בגחלת ורק בזה וזה גורם פליגי רבי ורבנן או כמ"ש לעיל דכ"ע ס"ל אין שבח עצים בפת ופליגי בזה וזה גורם (ג) וא"כ אם ס"ל דחום של עצי איסור אין אוסר אע"ג דחום אתי משלהבת יע"ש מה דכתב המהרש"א בפסחים דף ע"ה אע"ג דאתי משלהבת והשלהבת הוי מעיקרא מן עצי בעין ואבוקה הוי בעצים בעין והחום אתי ממנו, מ"מ כיון דהשתא צא הוי תו העצים בעין רק החום הבא מן העצים [ולא אמרינן דהוי] כבעת ההיא דאז הוי עדיין עצים [רק דאמרינן] מ"מ השתא לא הוי רק חום הבא מכבר מן עצים דהוי בעין בעת ההיא והשתא ליתא לעצים רק לחום שרי, וא"כ הך התנור שהסיקו בקליפי ערלה ונהי דהתנור אתי מן עצים בשלהבת ואבוקה כנגדו בעת ההיא, אך השתא עדיין הוי רק חום בתנור שבא מן עצים שהוי בעין יהא שרי הפת דלא עדיף מן החום הבא מן עצים מכבר דכיון דלא אמרינן דנאסר כל התנור ואין הנאסר מדמע אלא לפי חשבון דכיון דלא אמרינן דהוי נודע כנ"ל דהא הוי בדיעבד כאילו כבר נאפה וא"כ יהא שרי ואמאי הפת אסורה א"ו דחום אוסר נמי וא"כ מ"ה אסורה הפת, וא"כ לפ"ז אם נאפה ע"ג גחלים לוחשות וחום התנור וא"כ ממ"נ אסור דברב אשי ממ"נ אם ס"ל כקו' הפ"י ופליגי רק בגחלים, ואלמא דאסורה אפילו בגחלים לוחשות, ואם ס"ל דכ"ע ס"ל אין שבח עצים בפת ואיירי באבוקה כנגדו ורק מכח זה וזה גורם אסור ע"כ ס"ל דחומו של תנור אסור דאל"כ לא עדיף מחומו דבא ג"כ מעצים א"ו דגם חומו אסור וא"כ ממ"נ אסור, וא"ל הא הוי זה וזה גורם י"ל דהא הוי בכל א' ואחד כדי לאפות ובכה"ג זה וזה גורם אסור וכמ"ש התוס' והפוסקים. הא בגחלים לבד אפילו לוחשות או בחומו של תנור לבד והוי על כל אחד או על