שו"ת ר' משולם איגרא קט

הולכת הראה, דכיון דלא שייך דתפיס דמיו דבמלאכה לא נתפס כנ"ל. וא"כ כיון דלא נתפס והוי כמו נודע, דכיון דלא מהני תפיסת דמיו ונאסר כולה לר"א דלא ס"ל אין המדמע מדמע אלא לפי חשבון וצריך להוליך כולה. וממילא כיון דכולה נאסר וצריך ליתן בעד כולה ונתפס בעד כולה (ו), ומשא"כ ברישא מ"ה לא פליג דלא מהני דמי עצים (ז) וע"ז מתרץ הש"ס שפיר דהא ר"א נוהג בכל איסורין בהוליך הנאה (ח) וא"כ אין הטעם מכח דנתפס, וא"כ קשה אמאי לא פליג ר"א על רישא, דכוון דהוי אמרינן דזה וזה גורם שרי ורק בע"ג אסור מכח דלא בטל והוי כמו תערובות ומהני הולכת הנאה דמי עצים. א"ו דס"ל דזה וזה גורם אסור ולא הוי כלל כמו תערובות ומתורץ הגירסא, ומתורץ קו' רש"י ז"ל דאמאי לא מוקי כרבנן, דבאמת מרבנן לא מוכת כלום. דילמא הוי רק בע"ג דלא בטל אמרינן זה וזה גורם. ומשא"כ מר"א קשה אמאי לא מהני הולכת דמי עצים שבתנור, וצ"ל [הש"ס] כי רוצה להקשות אימור דשמעית בע"ז כו' מתרי סברא לר"א, חדא דהוי רק מטעם ביטול ולא בטל בע"ג. וחדא דלא ס"ל הולכת הנאה רק בע"ג כנ"ל, ולרבנן בחד סברא דילמא הוי הטעם משום דלא בטל בע"ג לא מוכת בזה דס"ל בשאר איסורין זה וזה גורם אסור, ומ"ה אמר הש"ס ר"א הוא, ומיושב קושית רש"י

ובזה מיושב קו' התוס' הנ"ל דתקשי מכאן לרב הונא בר חיננא כו' דהנה הרמב"ם כתב בהלכות מאכלות אסורות פרק ששה עשר הלכה כ"ט. נתערבה סתם יינם ביין ה"ז אסור בכל שהוא בשתיה וימכור כולו לכותי ולוקח דמי איסור ומשליך לים המלח, וכתב הרב הכ"מ דרבינו ס"ל דתקנת דרשב"ג ור"א הוי כולה חדא רק רשב"ג נקט רישא דמילתא ור"א נקט סיפא דמילתא ומ"ה פסק הרמב"ם דבעינן תרווייהו דימכור לכותי ואח"כ ישליך ע"ש, והנה קשה הא בירושלמי דמביא התוס' בע"ז בדף מ"ט ע"ב בד"ה ארג בו את הבגד כו' וז"ל, בירושלמי דפירקין מ"ש מיין נסך דאמרינן ימכור חוץ מדמי יין נסך והכי נמי ימכור חוץ מדמי איסור שבו וכו', תמן אין דרך בני אדם ליקח מן הכותי ברם הכא דרך בני אדם ליקח מן העכו"ם כו', ולפיכך אסור למוכרו לכותי דחיישינן שמא ימכרו לישראל, ולפי פי' הרמב"ם קשה אם מקשה הירושלמי כך אמאי לא ס"ל לרבנן כמו רשב"ג ור"א, ומתרץ שמא ימכור לישראל, וא"כ אמאי אמר ר"א גם בשאר איסורין דימכר לכותי לפי' הרמב"ם, וי"ל דהנה לפמ"ש לעיל לתרץ הרמב"ם בהלכות ע"ז גבי הא דפסק הרמב"ם דבעי נפלה תרתי עיין לעיל וא"כ י"ל הפי' דהנה בש"ע ביו"ד סימן נ"ז איתא דאפילו ספק דרוסה אסור למוכרו לכותי דילמא ימכור לישראל, וכתב הכנה"ג דהרי"ף והרא"ש לא ס"ל כן. ומשום דהוי ס"ס דילמא שרי ודילמא לא ימכרו לישראל, והנה ס"ס וספק דרבנן הוי חדא. והנה אע"ג דהרמב"ם כתב דבספק טריפה אסורה למכור לכותי. לפמ"ש התוס' הוי הפי' משום דהוי חזקת איסור מחיים. משא"כ לענין ספק דרבנן, ולפ"ז איסור דרבנן מצי למוכרו, ואך [היכא] דהוי מצד [אחר בא לו דהוא] דרבנן משום דביטל ולא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא כמו שכתבו הפוסקים. אך ר"א ס"ל שם גבי נפלה דהוי ספק דרבנן ואע"ג דהוי מצד אתר ואין הטעם מכח ס"ס וכמו דכתב הט"ז בסימן ק"י דכיון דהוי באו לישאל בב"א מיקרי. וא"כ לר"א לטעמי' לא חייש. ומשא"כ רבנן חיישו שמא ימכור והרמב"ם פסק שם כר"א וא"ש

ועי"ל דהנה יש ליתן טעם על הרמב"ם דכתב דמוכרו לכותי ואח"כ יוליך הנאה לים המלח. משום דבאמת הא דיוליך הנאה כתב הר"ן מאי הוי דרצה להזיק א"ע ומ"ה יהא שרי, וימכור כולו חוץ מדמי איסור גם זה לא שייך דעכ"פ אסור ליתן במתנה לכותי ואפילו לכלבים של הפקר אסור ליתן וכמו דאיתא בהג"א, ועוד דהא תופס את דמיו כי נתערב יין ביין וא"כ איך מהני דיוליך לים המלח עכ"פ זאת גופא איסור דבר והוי איסור שנוטל כנגדה ומכ"ש זה גופא דרוצה ליהנות [מזה גופא] דכיון דהוי גוף יין נסך ואיך שרי בהנאה לאתר הולכה ומ"ה פסק הרמב"ם דפי' תרווייהו הן ביחד, דהנה איתא גבי שביעית (ט) דיזפי בשביעית ופרעו לאתר שביעית וכתבו התוס' (י) דלפ"ז אם מכר לכותי והכותי קנה במשיכה ואח"כ נתן לו המעות מותר ולא שייך דתפס דמיו דהא כבר נקנה לו וא"כ ה"פ דמוכרו חוץ מדמי איסור דהא הט"ז כתב באו"ת סימן תמ"ת ס"ק ג' דאמרינן דאיסורא לא ניחא ליה למיקני ואמר דאינו רוצה לקנות השתא בכל מקום שהוא דמי יין נסך, רק אח"כ. וכי משלם לו מטיל לים המלח ואח"כ כי נהנה שפיר בשעת מעשה תו ליכא איסור דכיון דכבר נקנה לעכו"ם במעות השאר, או י"ל דרשב"ג לשיטתו דס"ל ברירה (כ) ולדידן [נמי ניחא דהא] באמת ביין ביין דהא בטל מן התורה ורק אסור מדרבנן ובדרבנן אמרינן ברירה, ואך דלשמואל חדא דס"ל דאפילו בדרבנן לא אמרינן ברירה (ל) ועוד דלשמואל דס"ל דמין במינו לא בטלה (מ) והוי איסורא דאורייתא ביין ביין ואפ"ה שרי והוי לשמואל הפי' מכת ס' דלעיל דמעיקרא אין רוצה לקנות ואח"כ כיון דכבר נקנה לכותי מותר וכדלעיל, וא"כ ה"פ דבאמת לעיל גבי פת בעצי איסור דליכא איסור בעין רק הנאה וכמ"ש הש"ך ביו"ד סימן קמ"ב ס"ק ח' לחלק אע"ג דיש שבת עצים בפת וא"כ שפיר מהני הולכת הנאה לחוד, [משא"כ גבי יין ביין] ואך דרב חסדא דאמר (נ) יין כיין ג"כ [מהני לר"א הולכת הנאה כמו בפת] ע"כ ס"ל דבחדא סגי בלא מוכרו לכותי גם בחביות בחביות או דס"ל דגם בכאן בפת ותנור צריך דוקא לתרווייהו, אך דהרמב"ם פסק לחלק כראב"א וא"כ בזה סגי הולכת הנאה לים המלח רק גבי פת והתנור והכי ס"ל להרמב"ם לפסק הלכה וא"כ א"ש דגבי פת ותנור דלא כתב הרמב"ם דימכור לכותי רק דמוליך הנאה לים המלח לחוד, והנה בזה עי"ל דבאמת מ"ה מתורץ קו' הלח"מ בע"ז שכתב שם הרמב"ם דיוליך כל הטבעות לים המלח ולמה לא התיר כמו דנתערב ביין, [די"ל בטבעות] דחוששין דילמא ימכור הכותי לישראל והא דהתיר גבי פת או די"ל כדלעיל דגבי פת דהוי רק הנאה ומותר בלא המכירה לכותי רק יוליך הנאה לים המלח ומשא"כ בטבעת, או די"ל דגם בתנור ופת הוי רק מדרבנן וס"ל כהך דיעה דאפילו אבוקה כנגדו הוי מדרבנן ומשא"כ בטבעת הוי מצד אחר בא לו שהוא דרבנן ולא אמרינן ספיקא לקולא (ס) והא דבתרתי שנפלה, כיון שנפלה תרתי הוי כמ"ש לעיל הוי הספק בדרבנן ומשא"כ בלא נפלה

ובזה מתורץ קו' התוס' דלעיל [דתקשי מכאן לר"ה בר חיננא] דבאמת לפי מה שכתוב לעיל הוי עיקר