שו"ת ר' משולם איגרא קח

בד"ה יוליך הנאה אמאי אמר הא ר"א ולא אמר רבנן היינו ת"ק דר"א דהוא ודאי ס"ל זה וזה גורם אסור, ולתירוץ ראשון דאמרינן אמאן תרמי' הוי הקושיא של רש"י, וכמו שפירש מהרש"א ז"ל, דלתירוץ השני של הש"ס מדתניא דר"א אוסר גם בשאר איסורין ל"ק דאפשר דרבנן לא ס"ל רק בע"ז, וי"ל משום דהנה מהרש"ל כתב (א) דפי' גבי זה וזה גורם ואמר הש"ס דמ"ה אסור זה וזה גורם בהקדש הואיל דלא בטל באלף עיי"ש והיינו כמ"ש הר"ן דהוי הא דזה וזה גורם ג"כ מטעם ביטול, וא"כ [כיון דאמר הש"ס] דעיקר זה הטעם [דהקדש לא בטל] אע"ג דאמת הקדש חמור משאר איסורין בכמה דברים, רק לענין חומרא דזה וזה גור [לא מטעם דחמיר רק] עיקר הטעם מכח דלא בטל וכסברת הר"ן (ב) אך לפ"ז הפי' בהא דאמר הש"ס אימור דאמרינן בע"ג דחמיר איסורו, ר"ל דלא בטלה בע"ג וכמ"ש המהרש"א ז"ל שם על דברי מהרש"ל והמ"א ז"ל

ואך דהנה התוס' במס' ע"ז בדף מ"ט ע"א בד"ה יוליך הנאה לים המלח, כתבו פי' בקונטרס דמי עצי איסור משמע ולכך הפת מותרת, וקשה אם כן אפילו בלא נתערבה נמי יש להתיר בהולכת הנאת עצים, לכך נראה לפרש הנאת הפת, וניחא דלא פליג ר"א ברישא חדש יותץ להתיר להוליך הנאת עצים שהוסק בהן לים המלח עיי"ש. והרא"ש כתב וכן הביאו הטור וז"ל ונראה לי כפי' ר"י דלא הקילו חכמים בהולכת הנאה בלא תערובות. אבל בהא נראה לי כפירש"י שאן צריך להוליך לים המלח אלא הנאת עצים וא"כ ג"כ ניחא דלא פליג ר"א ארישא עיי"ש, וא"כ לפ"ז שפיר אמר הש"ס אלא [ר"א דעצי אשירה דמוכח דס"ל זה וזה גורם אסור בכל איסורין] דכיון דלא פליג ר"א אתנור (ג). והנה אם ס"ל לר"א דזה וזה גורם בעלמא שרי רק בכאן אסור משום דלא מהני ביטול בע"ג, ועכ"פ כמו תערובות הוי, והנה התוס' כתבו לעיל בדף כ"ו ע"ב ד"ה בין חדש, אע"ג דלכתחלה אסור זה וזה גורם, דכיון דהתנור נפסד חשוב כדיעבד עיי"ש, וא"כ כיון דאיכא זה וזה גורם ובשאר איסורין שרי ועיקר האיסור בפ"ג משום דאין בטל עכ"פ חשיב תערובות ויהא פליג ר"א דמהני הנאת דמי עצים לים המלח, א"ו דס"ל דזה וזה גורם אסור בכל איסורין ולא חשיב תערובות, ומ"ה לא מהני הולכת הנאת עצים לים המלח בתנור, וא"כ מאי פריך הש"ס אימור דאמר ר"א בע"ג בשאר איסורין מי שמעית

אך דהנה הר"ן בע"א כתב דמסתבר כפירש"י דמהני הולכת הנאת עצים לים המלח דהא אין המדמע ומחמץ רק לפי חשבון עיי"ש, ולכאורה הא אליבא דר"א קיימינן ור"א פליג וס"ל דמדמע לפי כולה, אך י"ל דהנה הש"ך ביו"ד סימן [צ"ט ס"ק ט"ו] הקשה על הא דאיתא בהגהת רמ"א דאפילו מאן דלא ס"ל חנ"נ מ"מ בעינן לא נודע, דאם נודע נאסר מכבר והש"ך פליג על זה ואמר דאפילו נודע לא אסור, ומייתי ראייה ממתניתין דתרומות יע"ש, אך אליבא דר"א נוכל לומר דהוי הטעם רק בנודע דכיון דכבר נאסר ומ"ה ס"ל אסורה כולה, ומשא"כ בלא נודע, וא"כ אם אמרינן כס' רש"י ז"ל דמהני בלא תערובות הולכת הנאת עצים והוי כלא נודע דכיון דמעולם לא נאסר וגם ר"א מודה [וא"ש דברי הר"ן הנ"ל], וא"כ לפ"ז זה כוונת ר"י בתוס' הנ"ל שהקשו על פירש"י דלא מהני הנאת עצים אלא הנאת פת מדלא פליג ר"א ארישא דהא מזה לא מוכח אלא דלא מהני אלא בתערובות אבל מ"מ יש לומר דמהני הנאת עצים כמו שכתב הרא"ש, דר"י מביא מקו' שלו [מוכח] דעכ"פ בלא תערובות לא מהני, וא"כ כיון דבלתי תערובות לא מהני ורק לאחר שנתערבו, וא"כ הוי נאסר מקודם שנתערב דלכתחלה אסור להתערב וא"כ ממילא לר"א דס"ל בהמדמע דנאסר כולה צריך להוליך הנאת כל הפת לים המלח, ולפ"ז הוי הקושיא דלעיל (ד) גם לפי' ר"י דהא בכאן לכתחלה יכול לאפות והוי כמו שנתערבו, וא"כ מעולם לא נאסר וא"כ אין הנאסר אוסר רק לפי חשבון ושפיר מהני הולכת הנאת עצים אם ר"א ס"ל בכל איסורין זה וזה גורם שרי, ואמאי לא פליג ר"א ארישא ומאי פריך הש"ס אימור דאמר ר"א כו'

וי"ל דהנה איתא במס' מעילה דף י"ד אמר שמואל כשהיו בונין היו בונין בחול ואח"כ מקדשין מ"ט דבעינן חילול ושכר מלאכה לא מצי למיתפס עליו ורק על הבנין כולה, וא"כ בכאן דשוי התנור נגמר על ידי עצי איסור או הפת ע"י עצי איסור, והנה לפי הא דכתב המ"א אפילו אין שבח עצים בפת מ"מ אסור גבי דבר שאין לו ביטול כן כתב המ"א להדיא בסימן תמ"ה ס"ק ה' וא"כ אפ"ל דמ"ה לא מהני הולכת הנאת דמי עצים בתנור או בפת, משום כיון דהוי אין שבח עצים לא בפת ולא בתנור רק הנאה לחוד שנגמר הפת או התנור, והוי רק כמו שכירות דהיינו בכרכור שארג בו הבגד ומה לי הך הכלי שארג או אדם שארג, והנה הא הר"ן כתב דמ"ה לא מהני הולכת הנאת דמי עצים לים המלח רק בע"ז ולא בשאר איסורין, דכיון דע"ז תפיס דמי' והוי כמו דאמרינן נכנס זו ויוצא זו, וא"כ לפ"ז בשכירות דלא תפיס דמי כמו דאמרינן במס' מעילה, גם בע"ג לא מהני וכמו לעיל גבי הקדש במס' מעילה, וכמו דהדין בשכירות של ע"ג דהוי רק קנס, וא"כ אין מועיל לפדות בדמי הולכת עצים דלענין זה הוי רק כשאר איסורין דכיון דאין תופס דמיו, וא"כ נאסר כולה דכיון דהוי כנודע, דאי אפשר לפדות בדמי עצים וא"כ נאסר כולה ולא שייך לפי חשבון לר"א, וא"כ צריך ליתן נגד כל התנור או כל הפת ושפיר אזי מהני הולכת כו', וא"כ לפ"ז ל"ק אמאי לא פליג ארישא דכיון דלא מהני הולכת עצים, ורק כל התנור ובתערובות, עדיף טפי להיות יותץ, ועוד דלא הוי דיעבד דכיון דבל"ה נפסד כל התנור בהולכת כולה לים המלח, ולעולם רק בע"ג דהואיל ולא בטל הוי זה וזה גורם אסור, ומשא"כ בשאר איסורין דהוי בטל שרי זה וזה גורם. וא"ל א"כ אמאי לא מהני הולכת דמי עצים שבתנור דהא הוי רק כמו תערובות (ה) י"ל כנ"ל דלא אמר דמהני הולכת הנאה רק בע"ג דהואיל דתופס דמיו והוי נכנס זה ויוצא זה. ומשא"כ אם נימא דמהני הולכת הנאה מהתנור ובאמת ס"ל לר"א אין שבח עצים בפת והוי רק כמו שכירות ולא מהני