שו"ת ר' משולם איגרא קו

ולא משני לדידי א"ש משום דנפיש חולין, וגבי שתי קדירות משני משום דנפיש חולין, וי"ל דהנה הכרתי ופלתי סי' ק"ט הקשה, דאם אמרינן חוזר וניעור, א"כ גם חצי שיעור ע"י תערובת ראוי לצרף ע"ש. והנה י"ל אם נימא דס"ל לר"י דמין במינו לא בטיל, וא"כ לא שייך דראוי לצרף דיהא חוזר וניעור, דממ"נ אם יוסיף איסור אחר, הא אין מצרפין לאסור אלא יוסיף מינו דאיסור, וא"כ אם לא נימא סליק את מינו, קשה ממ"נ בלא"ה אפילו אם הוה היתר הא דנפל השתא, מ"מ יהא נאסר מכח דמין במינו לא בטיל מה דנפל אח"כ ונאסר ואמרינן חנ"נ, וצריך לבטל גם ההיתר או כמ"ש הפר"ח דבכה"ג היכא דלא הוה במשהו לא אמרינן סליק וע"ש. אך דנ"מ אם אתה אומר דלוקה דוקא על כל כזית כולו של איסור דלא אמרינן היתר מצטרף לאיסור, וא"כ שפיר ראוי לצרף צירוף של איסור [לכזית וללקות] והנה א"ל דמשו"ה לאביי לא בטיל טכ"ע דראוי לצרף, וכקושית הפלתי, אך דבאמת ס"ל דמין במינו לא בטיל, וא"כ לא שייך דראוי לצרף דא"צ לצרף, דממ"נ דאפילו הוה היתר, הא נמי היתר מצטרף לאיסור [ובלא"ה לוקין] אך דנ"מ בזה אחר זה דהיתר אין מצטרף לאיסור בזא"ז, ואיסורין שפיר מצטרף בכזית בכאכ"פ אפילו בזא"ז, וא"כ שפיר ראוי לצרף ומשו"ה לא בטיל

אך דזה דוקא בשאר איסורין שפיר יש נ"מ, דאין היתר מצטרף לאיסור בזה אחר זה, וכזית בכא"פ דאיסורין אפילו בזא"ז מצטרף, אך בתרומה, דממ"נ בזא"ז גם איסורין דתרומה אין מצטרפין, הא הוה חייב על הנאת מעיו, וכבר נתחללה תרומה וא"כ לא משכחת על ידי צירוף [רק] בבת אחת ואם כן בלא"ה היתר מצטרף ולא שייך חזי לאצטרופי, ומשו"ה שפיר בטל, וזהו הפירוש, בשלמא לדידי דאמרינן היתר מצטרף לאיסור וא"כ בכאן דנפיש חולין, שפיר בטיל ברובא, דהא בכאן ליכא נ"מ כלל, אלא לר"י דאמר כזית בכא"פ, וא"כ שפיר נ"מ [לענין מלקות] דראוי לצרף, וא"כ אסור מדאורייתא ולא בטיל ברובא מכח טכ"ע, ואמאי אמרינן שאני אומר

והנה זה דוקא בשתי קופות, משא"כ בשתי קדרות שפיר מקשה ולטעמך דהיתר מצטרף לאיסור אמאי אמרינן שאני אומר, דהא אסור מכח טכ"ע. וא"ל דבטיל דלא שייך חצי לאצטרופי (ה) די"ל דבמדוכה של תבלין שפיר יש נ"מ דלענין תבלין הא פסק הרמב"ם בפי' המשניות (ו) דתבלין אפילו אין שמותיהן וטעמיהן שוה מ"מ כיון דלמתק הקדירה שניהן באין, שפיר מצטרפין לאסור הקדירה, דלענין הקדירה הוה מין אחד. וע"ש בספ' הפלתי, דזה הוה רק לענין הקדירה, דכיון דעכ"פ בקדירה נותנין הטעם שוה. אך דהמין [תבלין] לחוד א"א לאסור [מין אחד לחבירו] דהא בלא הקדירה הוה באמת אינו שוה. דזה מתוק וזה לא. וא"כ כיון דשפיר יש נ"מ לתבלין. וא"כ לא בטיל דחצי לאצטרופי. יעו"ש בס' הכרתי ופלתי ביו"ד סי' צ"ח סק"ד ד"ה לכאורה חשבתי וז"ל, אבל לאסור הקדירה המין מעורר חבירו עד שירגיש במאכל, וא"כ פריך שפיר גבי מדוכה של תבלין והנה היכא דלא נ"ט לא שייך דחזי לאצטרופי. דהוה כאילו נאבד. וכמ"ש הפ"י בסוף ביצה והפלתי בסי' ק"ט

ולפ"ז י"ל התניא כוותיה דמביא הש"ס דף מ"ג ואינו נוקשה בעיניה לא קאמר, ש"מ דנוקשה לר"א לית ליה, ויתורץ שם קושית התוס' בד"ה ואילו כו', וא"ת ונימא דמשו"ה לא חשיב ליה. משום דכ"ש הוא כדאמר רב נחמן ע"ש. דהנה י"ל הפירוש הא דקאמר רב נחמן ושמעינן לר"א דאית ליה חמץ גמור ע"י תערובת וכ"ש נוקשה. דבאמת הפ"י כ' (ז) דהסברא נותנת יותר להיתר מצטרף לאיסור יותר מן עירובו, דניכר האיסור ולא בטיל וכ' דבכל חד וחד איכא סברא לאיסור. בהיתר מצטרף לאיסור יש סברא לאיסור משום דמכיר האיסור ולא בטל. ובעירוב יש סברא לאיסור משום דאפשר לסוחטו אסור ונעשה נבלה. אך י"ל דהוה בטל ברובא

אך י"ל נהי דטכ"ע בכל איסורין הוה מן התורה. [ואפ"ה אין לוקין] כיון דגבי חמץ בפסח גליא רחמנא דאסור וחנ"נ והיתר מצטרף לאיסור. תו לא שייך דבטל דבאמת חזי לאצטרופי וכקושית הפלתי. ובשאר איסורין אע"ג דלא בטיל. מ"מ אינו לוקה בצירוף. וא"כ הוה רק חצי שיעור. וחצי שיעור ע"י תערובת אינו לוקה. משא"כ בכאן דהיכא דלא בטיל שפיר מצטרף [עם ההיתר דהא היתר מצטרף לאיסור גבי חמץ] וא"כ לא בטיל דהא חזי לאצטרופי

אך דבאמת. לפמ"ש התוס' בכורות (ח) והמל"מ גבי משא דלא בטיל. משום דעיקר דבטל קמא קמא דעל כל פורתא דנבלע אמרינן דזו היא היתר. או כמ"ש הרא"ש דנהפך גם האיסור להיות היתר. וע"ש ברא"ש פ' ג"ה. והנה קושית הפלתי דמקשה למה לא יאסור חצי שיעור בתערובת אם נותן טעם. משום דראוי לאצטרופי וחוזר וניעור. קאי רק לסברת הרא"ש. דלתוס' דאפילו הוה איסור אעפ"כ בכל פורתא ופורתא. אמרינן דהוא היתר אפילו הוה איסור. אך להרא"ש קשה

והנה גבי מין ושאינו מינו לא שייך סברת התוס'. דעל כל בליעה ובליעה אמרינן זה אינו איסור דהא באמת טעם טעמא דאיסורא בשעת מעשה דאכילה. וא"כ [גם] לתירוץ השני של סברת הרא"ש הנ"ל ג"כ אינו בטל. מכח דחזי לאצטרופי וכקושית הפלתי. וא"כ כיון דאינו בטל. שפיר היתר מצטרף לאיסור ולוקין על כל כזית וכזית

אך ממ"נ היכי שייך ראוי לצרף. דהא לפי דעת הראב"ד אינו חוזר וניעור אם לא דיהא רובא איסור עיין סי' צ"ט ובפלתי שם. והנה הא איתא דביטול צריך להיות כפל דוקא. וא"כ כיון דהשתא ד"מ ליכא רק חלק רבע איסור [ושלשה חלקים היתר] וא"כ אם יתוסף דיהא רובא [דאיסורא] תו בהך [איסורא] דמוסיף לחוד נמי ליכא דיהא בטל דאכתי ליכא כפל היתר נגד מה שנתוסף לחוד

אך דיש אופן דיהא חזי לאצטרופי. אם יצורף לנוקשה דמה הוה דלא בטל, עכ"פ גבי נוקשה אין היתר מצטרף לאיסור ולא הוה נבלה, וא"כ שפיר נ"מ, דמצרף דיהא לוקה על כזית בכא"פ וא"כ מדאסור עירובו משים דחזי לאצטרופי, וע"כ עם נוקשה כנ"ל ומשו"ה ממילא מוכח נוקשה דאסור

אך לבתר דמייתי התניא כוותיה, ואילו נוקשה לא קאמר כו', י"ל דהכי מייתי, ממ"נ אם ס"ל לר"א, דמשרת אתי לטעם כעיקר, וא"כ הטעם איסור א"צ לצירוף דגם בלא צירוף נמי לא בטיל, דנותן טעם, וא"כ לא מוכח נוקשה, אלא ודאי דס"ל דמשרת להיתר מצטרף לאיסור, וא"כ ממילא נעשה נבלה בנזיר, ולא בטיל לסברתו וא"כ אי ס"ל לר"א דלא אתי משרת לטכ"ע, ועיקר הלימוד דלא בטל בתערובת, משום דחוזר וניעור וחזי לצירוף, ומזה אתה רוצה לדון לנוקשה דאסור א"כ אמאי נקיט ר"א מכל מחמצת, ולא יליף מנזיר, ומדלא יליף מנזיר, ש"מ דלית