שו"ת ר' משולם איגרא קב

גופא דבכל התורה אסור נט"ל, וא"ל משום בב"ח אסרה תורה, ובב"ח חידוש הוא, [דלאביי לאו חידוש הוא] וכמו שהקשה אביי בחולין (ט) וא"כ אפילו ליכא נותן טעם נמי, אך דבאמת מבב"ח לחוד אי אפשר למילף טעם כעיקר, דא"ל דהוה הטעם (י) משום דבאמת בטיל ברוב וכסברת הפר"ח, אך שם בב"ח משו"ה לא בטיל דהוה כל חד וחד בפני עצמו שרי והוה היתר בהיתר, ולא שייך להקשות לפ"ז א"כ אפילו ליכא נותן טעם נמי, דכיון דהטעם משום דאינו בטל [ובליכא נ"ט לא שייך זה] וכמ"ש הפ"י (כ) גבי דבר שיש לו מתירין דהוה הטעם דמין במינו לא בטיל לר"י ולרבנן באינו מינו לא בטיל, אך במינו בטיל, דהיכא דליכא טעמא הוה כמו נאבד ע"ש. ובאמת ליכא חידוש כלל, דלא הוה הא דלא ילפינן מבב"ח משום חידוש (ל) ולא שייך להקשות אפילו ליכא נ"ט נמי

אך א"כ לפ"ז שפיר מצי למילף עכ"ע מגיעולי כותים (מ) וא"ל דטעם נבלה הוה נט"ל, וא"כ שפיר חל עליו איסור בב"ח, דקשה א"כ לפ"ז השתא נמי דיבשל בשר או חלב [אמאי לא בטיל] כיון דבשאר איסורין באמת נ"ט מותר משום דהוה בטיל אמאי לא בטיל השתא, וא"ל כסברת הפר"ח, דעכשיו מצרף בשר לבהדי חלב דמכבר, ולא גרע בשביל דבישלו כבר בשר ג"כ, קשה הא לענין ביטול שפיר יש למיבטל, דכיון דלא הוה שנים שוין, דכבר נקרא להבשר איסור ושפיר בטיל אפילו לענין חלב דהשתא וא"כ ממ"נ מוכח מגיעולי כו ים ומבב"ח, ומתורץ קושית התוס'

והנה בזה מיושב ג"כ קושית התוס' (נ) ביבמות דף פ"ב ע"א ד"ה אנא לר' יוחנן כו', דמקשה שם הש"ס לר' יוחנן דס"ל דלא בעינן ביטול ברוב, ואי ס"ל תרומה בזה"ז דאורייתא אמאי תלינן, והקשו הא בלא"ה, אפילו אם הוה ס"ל דבעינן רובא מ"מ הא ס"ל כזית בכא"פ דאורייתא

וי"ל דלכאורה קשה מה מקשה הש"ס לר' יוחנן משתי קופות, דלמא באמת לר' יוחנן הוה בתרומה לא משכחת כלל כזית בכא"פ, דהא נתחללה מכבר, ובתר הנאת מעיו אזלינן, אך דבאמת לא נתחללה, לפי דהוה באיסור דהא חצי שיעור עכ"פ אסור, כסברת המל"מ שהובא לעיל, משא"כ בכאן [בשתי קופות] דחצי שיעור מותר דהוה ע"י תערובת, א"כ לא משכחת כזית בכא"פ דהוה נתחללה בהיתר, וא"ל דהא חנ"נ מכח טעם כעיקר והוה באיסור, דז"א דבשלמא שם [במקפה] שפיר שייך זאת דהוה באיסור ולא נתחללה דלא שייך דהוה בהיתר משום דהוה חצי שיעור ע"י תערובת, דהא טעם כעיקר, משא"כ בכאן [בשתי קופות] דלא נודע וא"כ אין חנ"נ, דהוה איסור מחדש ולא אמרינן ברירה, וכסברת התוס' בתמורה דף ל', וא"כ לא הוה נבלה דהוה כמו לא נודע, וא"כ כיון דלא נעשה נבלה, שפיר חצי שיעור לא אסור ולא הוה נתחללה באיסור, וחצי שיעור בטעמא לא גרע מדהוה בעין ואינו בטל ואעפ"כ ע"י תערובת שרי, וא"כ לא קשה [על ר' יוחנן משתי קופות, ומה מקשה הש"ס]

וי"ל משום דאביי מוכח ליה. דע"כ ר' יוחנן לא ס"ל כן. דהנה קשה אמאי אמרינן לר' יוחנן דלוקה דוקא אם אכל כל אכילת פרס. ואינו חייב על כל כזית וכזית. דהא דכיון דטעם כעיקר חנ"נ נמי וא"כ ילקה על כל כזית וכזית. ואין צריך לאכול כל הפרס. ואין לומר דלא הוה רק עבה כמו גבי גיעולי כותים ומש"ה אין לוקין. קשה הא איסורין אין מבטלין זא"ז (ס) ואין לומר דס"ל איסורין מבטלי זא"ז. קשה לפי סברת אביי דלא ס"ל בב"ח חידוש, ואם נימא איסורין מבטלין זא"ז. א"כ גם ההיתרין מבטלין זא"ז. וא"כ קשה אמאי לא יליף טכ"ע מבב"ח. וא"צ כלל לגיעולי כותים. דהא אביי ס"ל דלאו חידוש הוא וכקושית התוס'. אך ע"כ דהא דצריך למילף מגיעולי עכו"ם. הוא מכח דלא מצי למילף מבב"ח. משום דהוה היתר בהיתר ולא בטיל. אך דכיון דאמרינן דאיסורין מבטלין וא"כ גם היתר בהיתר בטל ג"כ. וא"כ שפיר הוה מצי למילף מבב"ח. ואין צריך לגיעולי עכו"ם. וא"כ (ע) שפיר לוקין. וא"כ על כל כזית וכזית יהא לוקה. ואמאי אינו חייב אלא על אכילת כל הפרס. אלא ודאי דלא ס"ל לר"י חנ"נ. או דלא ס"ל טכ"ע (פ) ואלא ודאי דלא ס"ל הנאת מעיו ולא נתחללה כלל אפילו בהיתר, וא"כ פריך אביי שפיר. אמאי אמרינן שאני אומר וכו' דכיון דאין הטעם מכח חנ"נ. וא"כ אביי דוקא לשיטתיה מקשי שפיר אך הסוגיא דיבמות אזלא דלא כשיטת אביי. אך לשיטת רבא. דלא מצי למילף מבב"ח דהוה חידוש. וא"כ שפיר ל"ק מכח כזית בכא"פ [דהוה דאורייתא כקושית התוס'. די"ל] דהוה הטעם דתולין מכח דנתחללה. דהא לא הוה איסור. דנגד איסור דחצי שיעור לא אמרינן חנ"נ דהוה ע"י תערובת. דלענין איסור חדש דנעשה נבלה אמרינן ברירה. ולא אמרינן חנ"נ כדלעיל ומתורץ קושית התוס' ביבמות: סימן יג

ובזה מיושב הרמב"ם. דכ' בפ"א מה' חו"מ דין וי"ו אין חייב כרת אלא על אכילת עצמו של חמץ. אבל עירב חמץ כגון כותח הבבלי כו' לוקה ואין בו כרת. שנאמר כל מחמצת לא תאכלו בד"א שאכל כזית בכא"פ. והנה כל הפוסקים הקשו דלר"א אפילו ע"י תערובת דאכיל רק כזית בהצטרפות יחד איסור והיתר נמי חייב. ולרבנן הא לא דרשו כלל כל. ועוד כזית בכא"פ הוה חייב כרת בכל התורה

ולפמ"ש לעיל א"ש. דהנה התוס' (א) הקשו לר' יוחנן דלא דריש כל לענין היתר מצטרף לאיסור הא ר' יוחנן דריש כל לענין חצי שיעור. ותירצו דלא דריש כל רק לענין איסורא ולא לענין מלקות וא"כ ה"פ ברמב"ם. דכיון דכתיב כל. דעכ"פ לענין איסורא בעלמא הוה היתר מצטרף לאיסור דחצי שיעור ע"י תערובת מותר. אך דהוה ההיתר מצטרף לאיסור והוה שיעור שלם. וחנ"נ דהא בהא תליא דאם אמרינן היתר מצטרף ממילא חנ"נ וכמו דאיתא בס' כרתי ופלתי (ב) וא"כ תו איסורין אין מבטלין זא"ז. וממילא לוקין על כזית בכא"פ. אך דבאמת שם אמרינן ממ"נ. אם אכל כזית בכא"פ בבת אחת. בטלה דעתיה אצל כל אדם. וא"כ הוה שלא כדרך אכילתן. וא"כ לפי מה דכתב הפ"י דבאמת לוקין אפי' שלא כדרך אכילתן. דכיון דאסור בהנאה. ממילא לוקה על שלא