שו"ת ר' משולם איגרא קא

טכ"ע הוה דאורייתא. וי"ל משום דהנה התו' (כ) כתבו אהא דפריך הש"ס אמאי נימא ברירה. אטו אם נתערב איסור בהיתר ישליך אחד מהן. ונימא דהך הוה דאיסורא. ואומר מורי הרמ"ר כלל גדול בדין זה. דהיכא דהוה איסור מקודם לא שייך לומר ברירה. אך היכא דלא ניכר האיסור מקודם ע"ש. והנה שם (ל) אפילו גבי חטאת שמתו בעליה דנתערבו דמי חטאתן. אע"ג דמקודם הוה כל הדמים בפני עצמן. מ"מ כיון דהתערובת קודם שמתו בעליה. ולא הוכר האיסור אמרינן שפיר ברירה

והנה הר"ן כתב בסוגיא דטיפת חלב דזה הוא הפירוש חנ"נ. כיון דאמרינן אפילו אם יסחוט האיסור וירבה ההיתר. יהא אסור אותה חתיכה. אלמא דגוף החתיכה אסורה מחמת עצמה. והנה או"ה כ' (מ) דהיכא שלא נודע ל"א חנ"נ והנה לענין חנ"נ דיהא כל החתיכה אסור מחמת עצמה. עכ"פ לא שייך נאסור. דהא ע"ז דניהוי איסור מחדש שפיר אמרינן ברירה. ולא נאסרה החתיכה של ההיתר דניהוי נעשה נבילה ויהא גם ההיתר אסור. דעל זה אמרינן ברירה ונפל באיסור. בקדירה אחרת. וא"כ אפי' אם אמת דנפיל בכאן [בקדירה של היתר] מותר. כיון דהשתא אנחנו תלינן. והוה כלא נודע וא"כ לא הוה איסור. וחצי שיעור באמת ע"י תערובת שרי וא"כ אין כאן איסור

משא"כ אם יש בו כזית בכא"פ. וא"כ האיסור הוה האיסור [הישן] מה דנאסר מקודם התערובת דהא יש איסור ישן כזית. וראוי לצרפו דהוה בכא"פ. וא"כ לא אמרינן בכה"ג ברירה ומקשי אביי שפיר. ומתורץ קושית התוס'. ומיושב קושית התוס' בחיר. ולקמן באות ימצא המעיין יישוב לקושית התוס' ביבמות הנ"ל דמכח טעם כעיקר לא קשה: סימן יב

והנה י"ל קושית התוס' בפסחים דף מ"ד ע"ב בד"ה ורבא מבשר וחלב לא גמרינן כו' דהקשו תימה תינח לרבא אלא לאביי דאית ליה בפ' כל הבשר בשר בחלב לאו חידוש אמאי אצטריך למילף מנזיר לטעם כעיקר. וי"ל משום דהנה לקמן אמרינן ורבנן גיעולי עכו"ם נמי חידוש הוא. דהא כל נותן טעם לפגם מותר. והכא אסור. והקשו התוס' בע"ז (א) דהא משמע דמאן דס"ל דגיעולי עכו"ם גם נט"ל הוה אסור. ס"ל דגם בכל התורה כולה ילפינן דנט"ל יהא אסור. ולא שייך דהוה חידוש

וי"ל דהנה הפ"י הקשה. דהאיך יליף טכ"ע מגיעולי עכו"ם, דילמא מטעם בשר בחלב אסרה התורה לגיעולי עכו"ם, וי"ל דממ"נ אם החשש דלמא בשלו הם בשר לחוד או חלב לחוד, ועתה יהא רוצה לבשל לאיפוך חלב או בשר, א"כ בכה"ג משמע בע"ז (ב) דהיכא דהיתירא בלע א"צ ליבון וכמו שפי' רש"י שם (ג) דכיון דלא הוה בעין לא חל עליו איסור, ואפילו לפי תירוץ הש"ס שם שכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו, המציא הרשב"א (ד) דעכ"פ היכא דבשעת הגעלה הוי היתר, לא הל עליו איסור ולא בעינן ליבון, וליבון הא ילפינן מכל דבר אשר יבוא באש דכתיב גבי בישולי כותים ואמאי בעינן ליבון. וא"ל דלמא כבר בישלו בשר בחלב, דז"א דלפי סברת הש"ך (ה) הוה כמו שאר איסורין, דכיון דכבר נאסר ונעשה נבילה, ולפ"ז לאחר כך יכול לאסור אפילו בכבוש, וא"כ שפיר לא הוה אסיר בשביל זה

אך אם נימא כמו סברת הפר"ח, דהא דיליף מגיעולי עכו"ם כי היכי דלא נאמר דבטיל ברובא, א"כ שפיר תקשי דלמא מהחשש דכבר בישלו בה בשר וחלב, וא"כ נהי דהוה כמו שאר איסורין דהוה כמו נבלה וטריפה, מ"מ בשעת מעשה דבלע [מבישולי הכותים הבשר וחלב] הוה איסורא קודם שבטל ברוב, והנה הפר"ח כ' דעכ"פ אם כבר בישל בשר וחלב וגם עכשיו הוא מבשל בשר וחלב, מצרף שפיר בשר וחלב שהיה מכבר לשל עכשיו דניהוי כי היכי דלא בישל כלל בעבר רק בשר או חלב, וסברת הש"ך היא אמת, אם רוצה לבשל שאר דברים כגון ירקות, א"כ עכשיו שפיר לא יהא בטיל ברוב, דהא הוה השתא איסור בשר בחלב, ושפיר בעי ליבון עכשיו אם יבשל בשר או חלב

אך א"כ ממ"נ לפי שיטת הפר"ח, בלא"ה ל"ק קושיא הנ"ל דלמא משום בשר בחלב, דהא איסורין אין מבטלין זא"ז. והנה העולם תירצו דאין איסור בשר בחלב חל כלל על איסור נבילה דשחיטת כותי נבילה, אך דהעולם מקשין דהא כיון דטכ"ע בשאר איסורין מותר שפיר חל בשר בחלב, דאין שייך אין איסור חל על איסור דטעמא לא אסור משום נבילה. אך אם נימא משום ביטול ברוב א"כ נמי נימא כן דבשר נבלה בטיל בחלב דהוה רובא, וא"כ משו"ה שוב אסורה משום בשר בחלב, קשה הא איסורין אין מבטלין זא"ז, וא"כ ממ"נ אם נימא דבטיל איסור נבלה ברוב חלב, והוה ההיתר ג"כ איסור דהא יהא בכר בחלב ואיסורין אין מבטלין זא"ז

ואין לומר דנתבטל מקודם, האיסור נבלה בשאר דברים, שפיר חל האיסור בשר בחלב דא כ אפילו בשר בחלב מותר כיון דכבר נתבטל, דהא הוה רק גזירת הכתיב דרק בבשר בחלב לא בטיל ברובא, וא"כ כיון דכבר נתבטל שרי, וא"כ כיון דאינו חל במה שבישל מכבר איסור דבשר בחלב, תו עכשיו שפיר קשה למה בעי ליבון, דהא השתא תו אי אפשר לחול כלל איסור מחדש, דהיינו איסור חדש דבב"ח, דמקודם לא הוה בב"ח רק נבלה, ועכשיו אתה רוצה שיהא איסור חדש דבב"ח ולא תל כלל ולא בעי ליבון

וע"ז שפיר משני הש"ס, ורבנן גיעולי כותים חידוש הוא דכל נט"ל שרי, ובגיעולי כותים אסור [וה"פ] וא"ל דילפינן משם מגיעולי כותים דז"א דלמא משום בכ"ח, ובב"ח חידוש הוא (ו) דהא איסורין אין מבטלין זא"ז, [דז"א] דזו הבליעה מבשר הוה מקודם, והוה נט"ל, ושפיר ע"י תערובת מותר נט"ל. [וההיתר דנט"ל] אינו מכח ביטול ברוב. אך מטעם דלא חשוב נהנה, וכמ"ש הר"ן (ז) דאפילו באיסורין דהוו במשהו, מ"מ נט"ל שרי יעו"ש בר"ן, וא"כ כיון דאין הטעם מכח בטול, וא"כ אפילו [בשתיהן] אסורין שפיר שייך כן דלא חשיב נהנה

וא"כ מתורץ קושית התוס' דבאמת א"ל דהוה הטעם דרבנן דלא ילפו לענין נט"ל דאסור מגיעולי כותים וכמ"ש התוס' בע"ז (ח) ותירצו שם מכמה טעמים יעו"ש. אך באמת הפי' לאביי דיליף מגיעולי כותים טכ"ע, וא"ל דהא חידוש הוא. דכל נט"ל שרי, די"ל דיליף זה