שו"ת ר' משולם איגרא ק

בתרומה כלל דאינו ראוי לאצטרופי כיון דנתחלל, משא"כ בשאר איסורין

או די"ל דלהכי בתרומה לא לקי על כל כזית משום טעם כעיקר משום דהוה רק טעמא בעלמא בתרומה ולא ממשו דהא באמת לפי שיטת ר"ת בפסחים דף מ"ד פ"א תוס' ד"ה מקום דמתניתין דתרומה דניכר האיסור השום והשמן, ותערובת הוא רק טעם בעלמא. ניכר האיסור הוה רק טעמא בעלמא, ואפילו זאת עצמה דטעם בעלמא דליהוי גוף האיסור, צריכא למילף מגיעולי עכו"ם דטעמא בעלמא ולא ממשו ליהוי איסור, וא"כ משו"ה איו לוקין, משא"כ בחמץ בפסח, פלוגתא דר"א ורבנן הוה אפילו ממשו ושפיר לוקין, אך לענין ב"י וב"י אין שייך טעם כעיקר דהא אין צורת החמץ עומד, ובעינן לענין ב"י וב"י דליהוי צורת החמץ עומד (צ) אך באמת לענין ב"י וב"י אינו בטל דהוה כמו טומאת משא (ק) אך דאין עובר רק אם יש כזית בכא"פ, דאל"כ הוה חצי שיעור ואינם מצטרפין להדדי, אך דוקא אם יש בו כזית בכא"פ כשיטת המ"מ עיין מג"א סימן תמ"ב סעיף קטן א'. וע"ז משני הנח לכותח הבבלי דליכא כזית בכא"פ וא"כ אינו עובר בב"י וב"י וא"כ שפיר אין שמותיהן שוין לענין ב"י וב"י ושפיר בטיל ומתורץ קושית התוס'

ולפ"ז י"ל ג"כ קושית רש"י ותוס' (ר) דשם אמרינן. בשלמא לדידי דנפיש חולין, שהקשו אמאי אמרי' גבי מקפה דמצטרף אע"ג דנפיש חולין, וי"ל משום דהנה באמת טעמא דאביי כמש"ל דבתרומה לא שייך כזית בכא"פ, והנה שיטת הר"ר חיים כהן אם יש כזית בכדי אכילת פרס אז מיקרי טעמו וממשו, ואזי לוקין על כל כזית וכזית, משא"כ היכא דליכא כזית בכא"פ, וא"כ לכאורה גרי תרומה לא שייך כזית בכא"פ משום דנתחללה, וא"ל דהוה עכ"פ חצי שיעור והוה נתחללה באיסור, י"ל כמ"ש התוס' נזיר (ש) דחצי שיעור מותר ע"י תערובת ולא הוה באיסור, וע"ז שפיר נתחללה

והנה הפי' המשניות לרמב"ם כ' ומביאו הפר"ת ביו"ד סי' ק"ב דשום ושמן מיקרי תבלין, והוה מין במינו למ"ד דלא בטל, וכמו דאיתא במס' ביצה (ת) דשאני תבלין דהוה מין במינו, ע"ש (א) וא"כ סובר המתניתין דמקפה. דמין במינו לא בטיל, ולשיטת רש"י (ב) גם אביי ס"ל כן לפסק הלכה יע"ש, ואינו בטיל, אך דאין לוקין על כל כזית וכזית, דליהוי חנ"נ אם לא דהוה טעמו וממשו וע"ש בס' פלתי (ג) דיליף מבשר וחלב, דדבר שנתערב במשהו לא אמרינן חנ"נ, וע"ז אמר שפיר אביי ולאו משום דהיתר מצטרף לאיסור, ר"ל דהנה המל"מ כ' בה' שבועות (ד) דחצי שיעור אסור, אע"ג דלא אסר על עצמו רק שיעור שלם או ככר שלם, מ"מ כך הוה גזירת הכתוב. דהיכא דראוי לאצטרופי אע"ג דהוה היתר אסור מכח הך סברא דראוי לאצטרופי

והנה התוס' כ' דלא אמרינן היתר מצטרף לאיסור רק היכא דנתערב ההיתר והאיסור יחד, בפסחים דף מ"ג ע"ב בד"ה כמאן כר"א, וא"כ לא שייך לומר (ה) ע"י תערובת מותר, דהא באמת גם ההיתר גופא אסור כמו חצי שיעור האיסור דהא גם ההיתר ראוי לצרפו, דהא אם ירבה שלא יהא נפישא חולין. ויהיה היתר מצטרף לאיסור, והנה לפי שיטת רש"י בנזיר (ו) דהיכא דנפיש לא אמרינן היתר מצטרף ופירש"י דלא אמרינן היתר מצטרף ורק היכא דנפישא איסורא וקא משלים ליה היתרא דוקא א"כ אפילו מה דהוה אח"כ ע"י רבוייא יותר איסור. עדיין לא הוה בתערובות ומ"מ כיון דאיכא עכ"פ [השתא] דנתערב איסור והיתר יחדיו והוה [והוסיף איסור] ג"כ רק להשלים [ע"י היתר] וכסברת רש"י מצטרף להשלים. או י"ל דהטעם דבעינן דלא ליהוי רוב ההיתר משום דבאמת סברת אביי דיליף היתר מצטרף לאיסור מנזיר בק"ו וכמ"ש הפ"י וא"כ קשה הא באמת אין מזהירין מן הדין. וצ"ל כמ"ש הרמב"ם (ז) דכיון דבלא"ה איכא איסור עשה שפיר מזהירין מן הדין וכאן איכא איסור עשה דחצי שיעור וא"כ כיון דע"י תערובת לא הוה חצי שיעור אסור. ממילא אין לוקין משום דאין מזהירין מן הדין. וא"כ כיון דאיכא רובא דאיסורא אפילו בלא תערובת שפיר לוקין. וא"כ מתורץ דאי לאו משום דהיתר מצטרף לאיסור לא שייך [כזית בכא"פ] דחצי שיעור ע"י תערובת לא אסור. [וא"כ נתחללה בהיתר רק] משום דגם ההיתר ראוי לצרפו לאיסור. וא"כ תו לא נתחללה דהוה באיסור. וא"כ שפיר הוה כזית בכא"פ ולוקין על כל כזית וכזית. ומתורץ שפיר קושית רש"י ותוס'

והנה הא דמקשה אביי א"ה מאי פליגי רבנן וכו' דוקא לר"י, ולדידיה מי ניחא משום דלשיטת אביי ל"ק דהוה אמרינן דהטעם [דרבנן אמרו בלא כלום]. משום דבאמת הוה רק איסור עשה בגיעולי עכו"ם. אך דהטעם [דלוקין] דאיסורין אין מבטלין זא"ז כדלעיל. אך דזה א"ש רק גבי תרומה משא"כ לענין חמץ בפסח. דנ"מ גם לענין הנאה ולענין ב"י וב"י. דבהו לא שייך טעם כעיקר. וא"כ שפיר הוה איסור והיתר ובטיל. אך לר"י מקשה שפיר. דהא הוא אמר דלוקה דק אם אכיל כל כזית האיסור עם אכילת פרס. וקשה אם נימא דטעם כעיקר. אמאי אין לוקין על כל כזית וכזית. וצ"ל דלא ס"ל חנ"נ רק דלוקין על כזית איסור באכילת פרס כולה. משום דהדרא לאיסורא קמא. ואין הטעם משום דאיסורין אין מבטלין זא"ז. וא"כ פריך שפיר א"ה לענין חמץ בפסח נמי ללקי עכ"פ באוכל כל הפרס. וביה יש בו כזית איסור. ובוודאי הא דמשני ר"ד כגון דאיכא כזית בכא"פ. ר"ל דאכיל הפרס כולו. דאל"כ במה מחולק עם אביי

או י"ל. דהנה קשה מנזיד הדמע. וע"כ צ"ל דמוכח דבתרומה לא משכחת כלל כזית בכא"פ משום דנתחללה, אך דהוי הטעם. דבכאן [במקפה] הוה באיסור. דלא אמרינן [דהוה בהיתר] מכח תערובת [חצי שיעור היתר] דטעם כעיקר אסור ולא הוה בטיל. ועיין באות ט' בסוף הסוגיא אלמא דאמרינן טעם כעיקר ואינו בטל אפילו בלא כזית בכא"פ. דאל"כ אין אתה יכול למצוא כלל איסור. דלא שייך כזית בכא"פ. דהא הוה ע"י תערובת. וכיון דס"ל טכ"ע אמאי לא ס"ל היתר מצטרף לאיסור וילקה על כל כזית וכזית כו'. אלא ודאי דלא ס"ל חנ"נ ומקשי שפיר דכיון דלא ס"ל היתר מצטרף לאיסור. צ"ל דס"ל טכ"ע בלא כזית בכא"פ (ח)

ולפ"ז י"ל קושית התוס' ביבמות דף פ"ב (ט) דמקשי שם לר' יוחנן. דס"ל דלא בעינן ביטול ברוב ואי ס"ל תרומה בזה"ז דאורייתא. אמאי תלינן והקשו הא בלא"ה אפילו אי הוה ס"ל דבעינן רובא. מ"מ הא ס"ל כזית בכא"פ דאורייתא. וי"ל משום דהנה התוס' (י) הקשו לאביי נהי דלית ליה כזית בכא"פ דאורייתא. מ"מ