שו"ת מהר"ש אלפנדרי צט

דתיכף שהרכיב נתבטל גוף היחור של אתרוג אגב אילן הלימון ונעשה גם היחור של אתרוג יחור של לימון אחרי נשיקת הרצפה הוא מלתא דתמיהא ומלבד מה שס"ל שדבר זה הוא מוסכם לכ"ע ואפי' הרמב"ם מודה בזה לא נתישב דעתי הקצרה לומר כן בכונת הרמב"ם בפה"מ דמדבריו דמחלק בין נפסק ולא נפסק משמע דהוא גם להרכבה דאם נפסק חייב וכ"כ בחבורו פ"ו מה' מעשר ב' הי"ד וז"ל אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב חיוב בד"א בשחתך בד אחד מן האילן והבריכו בארץ או הרכיבו באילן אחר ועיקר דבר וכו' ע"כ דמשמע דהרכיבו באילן שחתך שחייב דהוא גם מאילן מאכל ואע"ג דשם בה' י"ח כתב הרי שהבריך וכו' ולא כתב ג"כ בהרכבה כבר כתב הרדב"ז שם בפי' דבמתני' תנן נמי סיפוק ע"ג סיפוק דסיפוק הוא הרכבה ולא כתב רבי' חלוקה זו לפי שהוא בכלל מש"ל אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב חייב בד"א וכו' ע"כ עש"ד וכ"כ ר"ע בפה"מ ע"ש וכן נראה ממה שהשמיט רבינו הרמב"ם ולא הזכיר כלל דאם הרכיב ע"ג אילן מאכל דפטור אע"ג דנפסק מהזקנה וכן הרכיב ע"ג אילן לסייג או לקורות דחייב דמכל זה נראה ג"כ דהרמב"ם אינו הולך בשיטת הר"ן אשר לפי"ז ש לדקדק ג"כ ע"ד מרן בכ"מ שאחר שה"ד הרמב"ם שמתרץ דההיא דספרי מיירי בשלא נפסקה ובברייתא דר"ה מיירי בשנפסקה סיים וה"נ בפ"ק דר"ה ע"ש דנראה דהר"ן כ"כ דיקא לענין הברכה אמנם הרמב"ם ס"ל לחלק גם לענין הרכבה ואולי כונתו היא עיקר החילוק ומה שהוכיח הרב מהרמא"ל מדברי הרמב"ם עצמו שס"ל דילדה כזקנה כשהוא לאילן מאכל דבטלה ממ"ש ילדה שסבבה בזקנה והיו פירות בילדה אפי' הוסיפו מאתים הרי הפירות האלו של ילדה ואסורין שאין גדולין של היתר מענין את העיקר האיסור הרי בפי' שעל שהרכיבו בפירות שגדלו בה כבר באיסור אינם בטלים הא אם הרכיבו בלא פירות או שיצאו בו פרות מחדש אח"כ שאותן הפירות החדשים אין בהם משום ערלה דבעל בזקנה וכו' ע"ש מלבד דיש להקשות דאם איתא דכתב כן משום דהוא פוסק לדינו של ר' אבהו אין דרכו לסמוך על הדקדוק ולכאורה עלה במחשבה לומר דמ"ש הרמב"ם דנפסק היחור שהוא חייב גם בנרכב לאילן מאכל אינו ענין למימרא דר' אבהו משום דהמדקדק בלשונו דנקט שסבבה בזקנה ולא נקט שהרכיב בזקנה משום שסבבה שאני דגליה לדעתיה דאינו מכוין דווקא לנטיעה דיחוד דניכר שניטע היחור לאיזה תכלית של הזקנה לסבבה אלא דהפירות יוצאין מאליהם ובזה דוקא הוא דאמר ר"א שפטור אלא דאין זה כ"כ ברור אצלי ועין להרשב"א בחי' לר"ה שכת' וו"מ והוא כמ"ש הר"ן דנראה דאינו מוסכם עכ"פ

אלא דאכתי קשה דלמה לא פסק לדין זה ולאפס הפנאי איני יכול לבאר אמנם נר' שאף שנאמר דדין זה הוא מוסכם לענין ערלה מ"מ הדבר תמוה איך דן הרב מזה דגוף האתרוג היוצא מהיחור דנהפך למין אחר ולא הוי אתרוג כ"א לימון כמו לימון הזקנה ומשעה שהרכיב נעשה הכל מין אחר ומלבד דהחוש יכחיש ועוד דא"כ איך הוא כלאים בהרכיב יחור של מין אחד בזקנה של מין אחר כיון שתכף נעשה הכל מין אחר דהא ודאי דמדינא גם ביחור אסור לקימו ואף הפרי היוצא מהיאור דהזקנה אעפ"י שמותר מ"מ הרי הוי פרי כלאים וגם היחור היוצא מהם אעפ"י שמותר לנוטעו ה"ד לבדו וגם נראה ודאי די"ל דאף לענין ערלה אפי' דס' ר"א ה"ד ביחור של היתר ולא של איסור ושאינו מינו ולכן נראה ודאי דגם מהרמא"ל מ"ש כן הוא משום דסבירא ליה דאתרוג ולימון הוי מין אחד ואין בזה איסור כלאים ולא כמו שס"ל להלבוש ומפרשים אחרים דהוי כלאים ולדידיה אינו כן אבל ס"ל דאע"ג דלא הוי כלאים ומותר להרכיב אבל עכ"ז לענין בעי' דווקא אתרוג ולא לימין וכשהרכיב הוי כולו לימון