שו"ת מהר"ש אלפנדרי ק

ונראה דאע"ג דלא ביאר דבר זה דמנין לו דמותר בהרכבה נראה דהדין עמו וטעמו ונימוקו משום דיש בהם דמיון רב דדמו זל"ז בעלין וגם בצורת מראה דמו ממש אהדדי יותר מלפת וצנון דהלכו אחר הפרי וגם דיש להם קליפה חיצונית וקליפה פנימית וגרעינים ויש בהם מוץ והמוץ יש באתרוג חמוץ ויש באתרוג מתוק וכמו כן בלימון ורק שיש ביניהם איזה הבדל שבאתרוג החמוץ מועט והקלי' הרבה עבה משא"כ בלימון ולא הוי שינוי כ"כ דמשו"ה הוי כשני מינים דהרי כתב הרמב"ם בפה"מ פרק קמא דכלאים מ"ד וז"ל ואמרו בגמ' יש מהם שהלכו אחר הפרי ויש מהם שהלכו אחר העלין ר"ל אם הם דומים לפרי או לעלין לא יחשבוהו כלאים ע"כ והד"א מירושלמי פ"ק דכלאים שאמרו שם אמ"ר יונתן יש מהם שהלכו אחר הפרי ויש מהם שהלכו אחר העלין הלפת והצנון הלכו אחר הפרי והלפת והנפוס הלכו אחר העלין התיבון הרי צנון ונפוס הרי פרי דומה והעלין דומין ותימר כלאים אמר ר"י בזה הלכו אחר טעם הפרי ע"כ

וכן פי' בחבורו פ"ג מה"כ אחר שכתב כמה שמות שאינם כלאים זב"ז השנוים במשנתי' כתב עוד שם וז"ל האגסים עם הקרוסטמל והפרישום עם העוזרדין אינם כלאים זב"ז וכן אם יש זרעים ואילנות אחרים אעפ"י שהם ב' מינים בטבען הואיל ועלין של זה דומין לעלין ש"ז או פרי של זה דומה לפרי של זה דמיון גדול עד שיראו ב' גוונים ממין אחד לא חששו להם לכלאים זה עם זה שאין הולכים בכלאים אלא אחר מראה העין ע"כ ונראה שמ"ש שאם העלין או הפרי יש דמיון גדול ר"ל אפי' שאינם שוים ממש מבלי שום שנוי כלל אלא אפי' קצת שווי שהרי הלפת והצנון אינם כלאים מפני שהלכו בהם אחר הפרי ואפי' שאינם שוים ממש ואין לדקדק בדברי הרמב"ם שמקודם כתב עוד כששני גוונים ממין אחד שנראה שאין נדקדק בראיה ולבסוף כתב שאין הולכין בכלאים אלא אחר מראית העין שמה שכתב כן ר"ל מראית העין שיש איזה דמיון או בפרי או בעלין אבל בגוון או בצורה אין לחוש כדכתב בראש הפרק שיהיה מן אחד נפרד לצורות הרבה בזה אין לחוש ומותרין זב"ז וכן ס"ל להרא"ש ור"ע בפה"מ וכן כתב מרן בש"ע וא"כ אם מצד דמיון העלם כתב דהוי מין אחד כ"ש וק"ו באתרוג ולימון ומלבד דמיון העלים שדומים ממש וג"כ דומין במראה וצורה ועוד דברים אחרים הרבה וכן נתבאר ג"כ ממ"ש הרמב"ם שם פ"א וז"ל כלאי אילנות הוא בכלל וכו' כיצד המרכיב אילן באילן כגון שהרכיב יחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח הרי זה לוקה מהתו' וכו' ע"כ וכ"כ הרא"ה בס' החינוך ומרן בש"ע סי' רצ"ה ע"ש ובודאי דכשכתב הדמיון הזה הוא דהוי היותר קרוב משאר המינים ואם איתא דגם בזה כלאים הו"ל לאשמוע' דגם בזה דכל הדמיונות הללו אינם מועילים

אלא ודאי דהכל הוי מין אחד ואברא שנראה שהר"ש חולק ע"ד הרמב"ם בפי' הירוש' וס"ל דאזלינן אחר הפרי ואחר העלין ואחר הטעם להחמיר ע"ש וכל הבאים אחריו המה ראו כן תמהו דאין נראה כן מהירוש' וגם שהוא הפך דברי עצמו שכתב במשנה ג' דהלפת והנפיס דאינם כלאים זב"ז וז"ל אמ"ר יונתן כאן הלכו אחר העלין כלומר לפי שעליהן דומין זל"ל אינם כלאים זב"ז ע"כ ועי' בזה במ"ש הרב מהריק"ו ה"ד וכ"מ בפ"ג ובתיו"ט וכתב הכ"מ שפי' הרמב"ם הוא הנכון וע"ע במ"ש הרדב"ז שם ולמרן דגם להר"ש דמפרש גבי צנון ונפוץ דה"ט משום דבעינן להחמיר לאו כללא הוא משום דבעינן בכל דבר שלשתן דמלבד מ"ש הוא עצמו במש' ג' וכו' ועוד הרי תנן האגסין וקרוסטמלין והפרישין והערזדין אינם כלאים זב"ז וגם שנינו בתוספא הקשואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות אינם כלאים זב"ז והובא בירוש' פ"ק ע"ש והוא משום דדמו בעלין דוקא ואף שאין דומין בצורה ולכן נראה דגם הירוש' שכתב דהולכים אחר כולם להחמיר דהוא בזה