שו"ת מהר"ש אלפנדרי צח

דשדייה בתר אמיה לגמרי ואין חוששין לזרע האב ושרי כמין אמו ע"ש. ולפ"ד נר' ודאי דמתני' דבכורות ודבכורים שאמרו כוי הוי ספק לפי המסקנא דאין חוששין לזרע האב ושדי' כולא בתר אמי' לא מתוקמא מתני' אפי' לר"א אלא בכוי שהוא ס' חיה אי בהמה דבכלאים אם הוא תיש הבא על הצביה הוי כולו צביה ובצבי הבא על התישה הוי כולו תישה ועי' להג' בס' האשכול דק"ז דבתחלה כ' מסתבר לחוש לחומרא לזרע האב ואח"כ כ' אבל הג' רי"ץ כ' דמסתבר דליתי' לחנניא משבחא וגם הביא שם פסקו של ר"א ע"ש ומדכת' בלשון אבל ובאחרונה נר' דגם הוא סל"ה וכמ"ש במ"א נמצא לפי מאי דכתי' דאתרוג היוצא מיחור האתרוג דאף שינק היחור מעץ הלימון דכשר משום דאף אם יש להסתפק דשמא בעי' כולו הכא הוי כולו אתרוג דמן הדן אין לחוש למה שינק היחור לפסול האתרוג מפני זה ונמצא אפי' לד' הסו' דשמא חוששין לז"א יש להתיר מפני שיש כמה ספיקות

אלא דעדיין י"ל בזה דמשום דהרב מהר"מ אלשיך בתשו' סי' ק"י מתחזק בכל תוקף לפסול אתרוג כזה נגד מי שירצה לנהוג היתר ותולה עצמו טל אחד המורים שבצפת"ו שהורה שיוצאים בו בטענה כי כבר נתבטל יניקת הלימון בתוך האתרוג שהורכב וכאלו היא כולו אתרוג והרב ז"ל אזיל כל בתר איפכא דלידיה יחור האתרוג נתבטל לגבי הלימון ואתרוג היוצא מהיחור הוי כולו לימון ותלה זיניה בלשון הר"ן במס' ר"ה שכתב לישב מ"ש בברייתא דאחד הנוטע ואחד המרכיב ואחד המבריך דחייב בערלה ואלו בספרי תניא ונטעתם פרט למבריך ולמרכיב ותי' דההוא דברייתא דאתמר בתלמו' מיירי לסייג ולקורות ומאי דפטר מיירי במרכיב באילן נטוע למאכל דמתבטל לגבי' דקי"ל ילדה שסבבה בזקנה וה"נ יחור האתרוג בעל לגבי הלימון והוי כולו לימון ומפני שהרגיש שהרמב"ם בפה"מ שמחלק בין נפסק היחור דאז אינו מתבטל ונוהג דין ערלה ללא נפסק שנראה שהוא חולק ע"ד הר"ן וגם דמה יענה להך סוגיא דסוטה נדחק להסכים דבריו עמ"ש מ"ק ולע"ד דבריו נפלאו ממני וקודם שנעמוד על ד"ק ראיתי לעמוד ע"ד המורה שהביא דודאי כיון שהעיד עליו הרב שהיא היה מהמורים ודאי שגברא רבה היה ואינו כמו המורים של הזמן הזה שיש בהם שאינם בני תורה ובכן ראוי לעמוד במה שהורה להיתר משום דכבר נתבטל טעם הלימון והא ודאי לא קשה דאם איתא דנתבטל והיה מותר לקיימו משום דיש לומר דאעפ"י שמתבטל אסור לקיימו משום דבכל עת חוזר ומקבל עוד ולכן אעפ"י שמתבטל הוא אסור

אבל זוהי שקשה דמנ"ל דמתבטל וכאלו כולו אתרוג והרי כתב המרדכי פ' הזרוע דליכא למימר ביטול ברוב אלא בדבר שהיה ניכר בפ"ע תחילה ואח"כ נתערב אבל בדבר שתחילה ביאתו לעולם כגון בההיא דב"ק ויבמות ליכא למימר דבטיל ע"ש ומה שיש לשאת ולתת בזה כ"כ בארוכה מזה זמ"ר ואכמ"ל ועוד דמאי שנא מכלאי בהמה דאף הנולד ממנה לדעת הרבה מהגדולים לא הוי כולו שה משום דיש לחוש לזרע האב וכלאי אילן דמי לכלאי בהמה דהקישן הכתוב ויש ללמוד זה מזה אלא דלפי מאי דכתיב' יש להליץ בעד המורה ההוא דס"ל דכיון דהא איכא כמה מהגדולים דס"ל דאין חוששין לזרע האב ואף החולקים הוא מטעם חומרא וס' דוקא אפישי פלוגתא ל"מ דזה דוקא בכלאי בהמה הוא דיש משום ספק מפני שאי אפשר להיות נוצר הולד בלתי זרע האב אבל בכלאי אילן שעכ"פ יוכל להיות זולתו אלא שמוסיף לתת כח לתקן ולגמור הדבר שיש בקרוב כולם מודים דאין לחוש לזרע האחר דכלה ונאבד ונתבטל בתוך האתרוג ורק הכח לבד נשאר בו ואין בו ממש באתרוג ואעפ"י דעבד איסורא אלא שלע"ד אינו כ"כ ברור ורק יש להתיר מס"ס כדכתי' אמנם ס' הרב מהרמא"ל דקא אזיל בתר איפכא וס"ל דיש ללמוד מדין ערלה