שו"ת מהר"ש אלפנדרי צז

דעדיין ק' דאיך הוו ספק בכה"ג נס' ר"א כיון דס"ל דאף שה מקצת שה לא אמרינן וראיתי להר' מהריט"א ז"ל בהל' יו"ט שכתב כדברי רש"י דיומא כ"כ ג"כ הר' כ"י משם רגמ"ה וז"ל ונרגש דאפי' נאמר דהא דמתני' ס"ל כרבנן דשה אפי' מקצת שה הו"ל כפודה בחצי שה ובחצי צבי ואיך קאמר ר"א מפני שהוא ספק דמשמע דאי לא ס' היה יכול לפדות וכתב ע"ז וז"ל ואולי דצ"ל דמאי דפי' רש"י ורגמ"ה בכוי הבא מן הצביה לאו דוקא וה"ה בצבי שבא על התישה דלרבנן בכ"ג אין פודין בו והא דנקט ר"א טע"ז דמפני דס' קאי לכוי הבא מצבי הבא על התישה דבכה"ג אי לא הי"ל ס' שמא חוששין לזרע האב והעיקר הוא למה הרי שה שלם הוא עד כאן

אלא דאכתי ק' דתלמודא דמוקי להך מתני' כרבנן היכי אפשר כיין דאף כלאים (כמין שה) אין פודין ונראה דההוא רבנן אינם אותם דפליגי אר"א וס"ל דאין פודין בכלאים אלא אחריני נינהו וס"ל בהא דפודין אלא דפליגי אי שה אפי' מקצת שה ובהכי מתרצי מתני' כוותיהו והכי רגילי בתלמידא לתרץ כן בכמה דוכתי

ועוד י"ל דהך מתני' אפי' כרבנן דפ"ק דבכורות שאמרו דאין פודין בכלאים ומשום דילפי שה שה ובעי' כולו שה אמנם כשפודה בדיעבד יש חילוק דאם היא בתיש הבא על צביה לא הוי פדוי משום דבעי' כולו וליכא אבל בצבי הבא על התישה אז אין לחוש כלל לזרע האב דבטל הוא והוי כולו תיש אבל מפני שיש ספק דשמא חוששין ולא הוי כולו תיש לכן הוי ס' פדוי ובהכי את"ש מ"ש בחולין לא משכחת לה אלא בצבי הבא על התישה וכן אמרו בירושלמי דבכורים דקאמר כוי אמ"ר אלעזר עז שעלה על צבי וצבי שבא על תישה פדוי בכוי חוזר ופודה בשה לפיכך אם אחד מהם המוציא מחברו עליו הראיה ע"כ הרי דמפרש למתני' דקתני אין פודין דהוא משום ספק דוקא ומפו' יוצא דהוו ספק גם במורכב ולא הוי הפך מתני' דבכורות אמנם נראה דלרבנן דדרשי שה שה והוא מגזרת הכתוב בכל גוונא אין פודין ואפילו בדיעבד וכמ"ש הרמב"ם ור"ע שהם מפרשוי הכוי דאין פודין שהוא בס' חיה או בהמה ויש לפלפל עוד ואכמ"ל ולפי מאי דכתיבנא הנה נתבאר דבאתרוג שהוא מהיחור דכשר כיון דליכא למדרש שה שה דמלבד מה שנתבאר דכשאמרו אפילו קצת שה או מקצת צבי שהוא אפילו להקל ולחילול יו"ט וגם להוציא ממון מחזק' ולמלקות נמי ועוד זאת כשהוא מהיחור דכוי כולו אתרוג ורק חשש הוא דשמא חוששין לזרע האב והוי ספ' דשמא אין כולו ויש להכשיר אפ"ה בזה מס"ס דשמא לא בעינן כנו אתרוג ואף את"ל דבעי' הוא ס' דשמא אין חוששין לזרע האב וכבר רגילי לעשות ס"ס להיתר בכה"ג גדולי הפוס' הלא בספרתם ואכמ"ל וגם שכעת אני בלי ספרים ובזה יצאנו ידי חובתינו גם לס' מהרמא"י דהוא מסתפק דשמא דווקא להחמיר ומה גם דהא איכא כמה מהגדולי' דס"ל דלמסקנא אין חוששין לזרע האב כלל כדכתב הר"ן פ' אותו ואת בנו וז"ל אבל אחרים אומרים דלמסקנא פשיטא לי' דאין חוששין לזרע האב כדמסקינן בעובדא דר' אבא אלמא קסבר אין חוששין נזרע האב ור' אבא כודניאתא בהדי האם נמי שרא דהיינו סוסים וחמורים וכיון דר"א עבד בה עובדא ומעשה רב אמרינן דר"י ס"ל הכי והכי קי"ל דאין חוששין לזרע האב הילכך אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים ופרד עם האם שרי ובן פקועה הבא על בהמה מעליותא הוולד יש לו תקנה בשחיטת אמו דר' משרשיא לדברי האומר חוששין לזרע האב הוא דאמר דהולד אין לו תקנה אבל לדידן דקי"ל דאין חוששין הוולד יש לו תקנה ואין דרך זה מחוור אלא שהוא דעת בעל הלכ' ור' אחא משבחא גאון ז"ל וגם דברי הרי"ף נוטין כן ע"כ גם בס' החינוך מ' רמ"ד כתב וז"ל ובענין איסור זה הכל הולך אחר האם שאין חוששין לזה"א לפי הנראה מפסק הרי"ף וכן הוא בשאלתות פרשת קדשים