שו"ת מהר"ש אלפנדרי צו

הו"ל למילף במה מצינו מפדיון מבכור ומפסח במה הצד ודוחק לומר דאית פירכא על מה הצד אלא ודאי דלענין חומרא אמרינן שה ואפי' מקצת שה אבל לקולא לא ילפינן שה שה מפסח וה"ה לאתרוג דלא אמרינן אתרוג ואפילו מקצת אתרוג ע"כ ואעפ"י שאין משיבין את הארי אמנם תורה היא וללמוד א"צ

ונראה דגם הר' ידע דהא לא מכריע לדחות דברי המכשי' דנראה ודאי דהם לא דקדקו מלשין אתרוג דנראה ברור דלשון אתרוג אינו לשון מקרא ורק דרז"ל הודיעוני מקבלתם דפרי עץ הדר הוא מה שקורין אתרוג עתה וכמ"ש בפ' עשרה יוחסין או אתרוג כדקרווה רבנן או אתרוגא דאמור אינשי ע"ש, אלא ודאי דגם באתרוג שיש בו כל התנאים הצריכים הוי הדר דאעפ"י שיש בתוכו מעורב ממין אחר פרי עץ הדר מקרי דומיה דשה ואפילו מקצת שה במשמע וה"ה לפרי עץ הדר אלא דהעיקר מה שדחה הר' מהרמא"י לד' המכשירים הוא כמ"ש שם ואף רבנן דפליגי אדברי ר"א וס"ל דאפי' מקצת שה שהוא להחמיר דווקא ולא להקל אלא דיש לעמוד בזה הרבה דמלבד דנראה מהש"ס שם דלס' רבנן דס"ל אפי' מקצת שה שהוא גם להקל ע"ש וגם דלאו דווקא בשה אלא גם בצבי ס"ל דאמרינן ואפילו מקצת צבי דנר' ודאי דפרי המורכב אינו ללמוד דבר אחר אלא הוי ממש כמו שה המור' דאף דיש בו מזרע אחר הוי מקצתו ככולו ועוד זאת נראה דבתיש הבא על הצבייה וילדה לכ"ע ולדה הוי ודאי צביה אף דיש לזרע האב המעורב בו דקאמרי שם והא דתנן כוי אין שוחטין וכו' במ"ע אלימא בתיש הבא על הצביה וילדה בין לרבנן בין לר"א לשחוט ולכסוי צבי ואפי' מקצת צבי לרבנן ולר"א הוי כלהו צבי וא"כ ביחור של אתרוג דהוי כתיש הבא על הצביה לכ"ע הוי אתרוג כשר ואף למאי דקאמר בתר הכי דרבנן ור"א דס"ל דספיקא הוי אי חוששין לזרע האב אלא דרבנן סברי אפילו מקצת שה ולראה בעי' כולו שה הא קאמרי בפי' שם דלא מיתוקמא מתני' לרבנן אלא בצבי הבא על התישה דשמא חוששין לזרע האב אבל בתיש הבא על הצביה בודאי דחייב בכסוי ואפי' שהוא להקל באיסור יו"ט ודוקא לס' ר"א דיש להחמיר מס' ויש לתמוה עמ"ש ר"ע בפי' בפ"ב דבכורים דהוי בתיש הבא על הצביה דהוא דוקא לס' ר"א לפי המסקנא משום דשמא חוששין לזרע האב אף שלא הוי כולו צבי והרמב"ם בפיה"מ ורש"י ביומא דמ"ט כתב בסתם שהוא מתיש וצבייה ולא ביארו היטב הדבר אלא דהא קשיא לי ועיקרא דמלתא אגופא דשמעתא דחולין הנז"ל הן במאי דקאמר בתחילה בהך מתניתין אילימא בתיש הבא על הצביה וילדה בין לרבנן בין לר"א וכו' ובין למסקנא דקאמר לא משכחת לה אלא בצבי הבא על התישה בין לרבנן ובין לר"א מספקא להו. דלפי"ז איך נפרש מאי דקתני בתר הכי ואין פודין בה פטר חמור דמשמע ודאי דהיינו מפני דספק ובההוא גוונא דרישא וא"כ ק' מאי ספיקא איכא בזה והרי קיימא לן דאין פודין בכלאים אפילו שהוא ממין שה וכדאמ"ר כל מקום שנא' שה וכו' ואפי' ר"א דמתיר בכלאים היינו כשהוא ממין שה ודאי דקאמר ואוסר בכוי מפני שהוא ספק מיירי כשהוא ספק חיה וספק בהמה וכדפירש רש"י שם והמפרשים ע"ע וכן פירש רש"י בפ"ק דביצה וכן פורש הרמב"ם, ודע דמה שאין פודין בכוי מפני שהוא ספק עז או צבי דמשמע או זה או זה ואינו כלאים וא"כ לא הוי סיפא דומיא דרישא וזוהי שק' דמאי דוחקים דתלמודא לאוקמי רישא דמתני' במורכב שאינו מינו אמנם ראיתי לרש"י בפ' הוציאו לו שהובא שם הך מתני' דאין פודין לא בכלאים ולא בכוי בפי' אמר ולא בכוי דתיש וצביה ע"ש ולפי"ז ר"א דאוסר בכוי מפני שהוא ס' ס"ל דגם בכה"ג הוו ספק ונראה ודאי דהזקיקו לומר כן לפום מאי דמפרש תלמודא דס"ל דרישא דמתניתין דמיירי בכוי בכה"ג דבזה אתי שפיר גם הסיפא דהוא דומיא דרישא אלא