שו"ת מהר"ש אלפנדרי צה

ולפי"ד ת"ק היכי קאמר דשויינהו רבנן אמנם באמת אין לדקדק בזה כלל שכן דרך התלמוד לומר הלשון הזה ואפי' כשהוא מד"ת וכמ"ש במ"א ואכמ"ל בזה הרי נתבאר בה"ט דאין לפסול משום נדמה כ"א רק בקרבן דקדושת הגוף דהוי זבח ונסכים ומה גם באתרוג דכלאים דלה היי נמי נדמה כמו נדמה דקרבן וכמ"ש הט"ז גופיה דשאני נדמה דעז דכושי דלאו אורחי' ולא הדר כלל וכ"ש וק"ו בדורות האחרונים דנתחכמו והוא יפה ומהודר ביותר ודלא כמ"ש הר' מו"ק

ושוב ראיתי לה' פנים מאירות ח"ב סי' קע"ג שדחה לדברי הלבוש משום דאין לחוש למה שנעבדה בו עבירה ולא משום נדמה וז"ל הפריז על המדה ללמוד מכלאים דא"כ רובע ונרבע ונעבד דילפינן מקרא דין דבהמה למה לן קרא ניליף מכלאים וכן באתרוג של אשרה למה לן טעמא דמיכתית שיעוריה תיפוק ליה דנעשה בו עבירה ואסור נמי כל שבעה אלא שנשתקע הדבר ולא לבדות סברות מלבנו דילמא הא דאסר כלאים לאו משום דנעבדה בו עבירה אלא דאינו ראוי לקרבן כמו חי' וראיתי בט"ז שהקשה לו דלפי סברתו למה קרא גבי כלאים לא הבנתי דבריו דהא הלבוש רוצה ללמוד מכלאים וגם מה שהקשה לו מהא דאמר רבא להני תגרי מוכרי הדס וכו' ואין בזה ריח קושיא כלל דהתם שאין עצמו נגזל וכו' משא"כ היכא שגזל הלולב פסול וה"נ דכוותיה שהאתרוג גופו מורכב ומה שרצה להסתייע מפסול נדמה כבר תבר הוא עצמו דהתם משום דלאו הדר זת"ד ואין בדבריו הכרח לדחות דברי הלבוש משום די"ל דמורכב נתהווה באיסור אמנם כבר הוכחתי בה"ט בס"ד דאין לחוש כלל לא משום דנעבדה בו עבירה ולא משום נדמה כלל ומ"ש עוד הר' פ"מ ביתר דבריו לקמן נדבר עוד בזה בס"ד

והנה הט"ז שם אחרי כן צדד להתיר משום דהמורכב יש בו כל המעלות שיש לאתרוג ואו משום דנתערב בו דבר שאין בו מעלת האתרוג אמאי לא מדמי להדיא דאו"ב בסוגיא דתיש הבא על הצבייה דס"ל לרבנן שה אפי' מקצת שה ה"נ אמרינן כיון שיש בו מקצתו פרי עץ הדר נא יזיק לו התערבות מידי אחרינא ע"ש וכן הביאו רבני האחרונים ז"ל שכן הוא סברת הר' ש"ך וכמדומני שגם בתשו' אחרות מס' הפוס' דברו בזה שי"ל ממ"ש שה ואפי' מקצת שה ואינם כעת תח"י וגם בתשו' הר' מהרמא"י ה"ד הר' השואל דיש להכשיר אתרוג המורכב כמ"ש בפ' אותו ואת בני שה ואפי' מקצת שה והר' דחה ראיתי חדא דלשון תו' לחוד ולשון חכמים לחוד ומאחר דרז"ל לא נוכל להכשיר מקצת אתרוג וממ"ש בתו' פרי עץ הדר לא נוכל דאפי' מקצתו הדר דא"כ נכשיר שאר מינים דאפי' מקצת הדר כשר ואפי' אינו דר כל השנה על האילן נכשירהו אפי' מקצת שנה ועוד דשאני שה דדרשי' מקצת שה לרבות כוי וכלאים חדא דדילמא דווקא שה משמע להו הכי דהא משור וכשב ממעטינן כלאים וכ"ש כוי ולא אמרינן מקצת שור וכשב כשה ואע"ג דבפ' מרובה מפרש הא דממעיט משור וכשב משום דמוכח מעניינא דקרא מ"מ נוכל לומר ג"כ דיש להם לימוד למעט וכ"כ התו' פ"ק דבכורות דלא בכל מילי אפי' קצתו במשמע ועוד דהתם לחומרא אמרינן מקצת שה להצריכו כיסוי או לחייבו במתנות ולאסור בו אותו ואת בנו אבל לקולא ולהשיבו שה לא אמרינן דהא אמרינן פ"ק דבכורות לענין פטר חמור ואין פודין בכלאים ובכוי ואפי' לר' אליעזר דפליג התם ומתיר בכלאים הבא מן העז ומן הרחל מ"מ מידה בכוי דאין בו ולא אמרינן מקצת שה ואע"ג דאין ראיה מר' אליעזר דלדידיה לא אמרינן שה מקצת שה במשמע מ"מ יש להוכיח מרבנן דס"ל דאין פודין בכוי ובכלאים וגמרו לה שה שה מפסח כדאיתא התם אמאי לא ולפי' ג"כ שה שה לענין אותו ואת בנו וכסוי הדם וכאן א"ל דלא קבלו הגז"ש לענין אותו ואת בנו ואולי אינו מופנה מ"מ