שו"ת מהר"ש אלפנדרי צג

אפילו לדבר מצוה ואף שאינו איסור ע"ז והרב אליהו רבה אדרבא הק' על דברי הלבוש מדברי המרדכי אלו דלא שייך עובר עבירה כ"א בשעשה עבירה הישראל ולפי הנראה כ"כ הב"י למהרי"ט סי' ל"א והא ודאי לק"מ דלא קאמר כ"א בההוא דלא עשה הגוי עבירה במה שקצץ בשבת אמרתי ג"כ דאם הדברים כפשטן הם תמוהים מאד לפי כל מאי דכתיבנא לעיל ולכן צ"ל דגם המרדכי לרווחא דמלתא קאמר דאין לחוש כלל ואפי' ממדת חסידות ושאף למ"ש דאין אדם מתכפר בדבר שנעבדה בו עבירה לא דמי אבל מן הדין ודאי לא יוכל שום אדם לפקפק בזה דודאי כשר להקריב לקרבן אף שנעבדה בו עבירה וכ"ש למצוה דאפי' בע"ז דחמיר טובא ומאיס לקרבן לענין מצוה אינו כן דהיינו כדין הדיוט ולפי מאי דכתיב' מה שראיתי להליץ בעד הר' הלבוש דנעבדה בו עבירה זולת ע"ז דשרי ואף דנתהווה בעבי' וכמו שכתב לעיל ואפי' בעבירה דכלאים וכמו שדקדקנו כן מדבריו ולענין מצוה הבב"ע גבי קרבן בפ"ה מהלכות א"מ ה"ט אין מביאין מנחות ונסכין לא מן הטבל ול מן החדש וכו' ואצ"ל מערלה וכה"כ מפני שהיא מצוה הבב"ע שהקב"ה שונאה ע"כ והר' תמה ע"ד שהוא נגד הש"ס דקאמר דדוקא משום דבעינן ממשקה ישראל ע"ש וי"ל דכוונת הר' הוא לומר דלערלה וכלאי הכרם יש איסור נוסף משום מצוה הבב"ע דבשעה שהוא עושה המצוה על ידה עושה עבירה וכן נראה מהמ"ל אלא שכתב שהתוס' פ' בתרא חולקים משום דמצות לאו ליהנות נתנו וע"ע בנו"ב מ"ת, הכלל העולה ממאי דכתיבנא הוא דאפי' לגבי קרבן דמאיס מפני שנעבדה עבירה דהוא דווקא באיסור דע"ז אבל בשאר איסורים אין לחוש מפני שנעבדה בו עבירה משום דקיל ומותר, וכיוצא בדבר כתב הרמ"ה והרא"ש ה"ד הטור ביו"ד סי' קמ"ב לחלק אפי' לענין זו"ז גורם ע"ש ועוד זאת אפילו באיסור ע"ז דאסיר לקרבן מהתורה לענין מצוה הוי כהדיוט ומותר ואף גם זאת דמאי דאסור כלאים לקרבן דאינו מפני שנתהוה באיסור כ"א רק משום כיון דכתיב שה דבא הכתוב למעט דבעי' שיהא שה גמור ולא מעורב ממין אחר ואעפ"י שנעשה ההרכבה מאליו פסול ודלא כהר' מו"ק ע"ש וגדולה מזאת איתא בתוספתא פ"ב דר"ה דממזר מוציא את הרבים בתק"ש ובכל דבר מצוה אי ועי' למהרב"י או"ח סי' ל"ב שכתב בשם הראשונים ספר התרומה וסמ"ג והג"מ שי"א דעור שליל הוא יותר הגון למצוה כי לא נעבדה בו עבירה דמשמע דהוא רק לחסידותא יתירה ואם הי' פסול מה"ד היה לנו נחוש לס' דאורייתא ומה גם שהוא ספק דחסרון ידיעה וכ"ש בהרכבת אתרוג דלא מצינו דמעטיה קרא דודאי כשר ואף שנעשה בידי אדם וע"י ישראל, ומעתה אלך ני אל מה שכתב הט"ז הטעם לאסור כלאים משום דנדמה אסור באתרוג והדומה לכושי נדמה הוא ופסול ע"ש וכ"ש כלאים אלא דקשה דמנ"ל איסור כלאים ונדמה באתרוג דהא בקדשים בכור ומעשר צריך קרא לרבויי וי"ל דהשתא דתיקון רבנן כעין דאו' בקדשים אלא דקשה על זה אי אתרוג המורכב פסול אמאי אמ' בגמ' לא מצא אתרוג וכו' ותו דאטו אתרוג כתיב בקרא והאי מורכב יש בו כל המעלות שיש לאתרוג ואי משום שנתערב דבר שאין בו מ"מ האתרוג אמאי לא מדמינן ליה לההוא דאותו ואת בנו בסוגיא דתיש הבא על הצבייה דשה ואפי' מקצת שה אמרינן וה"נ כיון שיש בו מקצת פרי עץ הדר וכו' והא דהבאתי מנדמה דפסול יש לדחות דשאני התם נדמה דלא הדר הוא כיון דהוא לאו לאדחיה ע"כ והר' מו"ק החזיק נפסול מטעם נדמה וכתב שמצא כן בט"ז ע"ש ומלבד דהט"ז גופיה דתה דלא דמי והוא ברור ומה גם לפי מה שנתחכמו אח"כ שיהא בצורת אתרוג שאינו מורכב בלי הבדל כלל ולכן א"צ להאריך ועוד זאת נראה דאפילו בנדמה באתרוג כשר ודוקא בדומה לכושי הוא דפסול משים דלא הוי הדר אבל בשאר נדמה יצחק נסים. **(עיין בית הילל יו"ד סי' רפ"א סק"ב ופתח הדביר ח"ב סי' נ"ה ובתשובתי הארכתי בזה)**