שו"ת מהר"ש אלפנדרי צא

דאף אם היה כמו שס"ל דהוא מטעם דנעבדה בו עבירה אפ"ה בדבר מצוה מותר מן הדין משום שאין לדמות מצוה לקרבן

והנה דעת הרמב"ם לפי מ"ש בפרק ח' מהלכות לולב שאם היו מאשרה הנעבדת אעפ"י שבטלו האשרה מלעבדה או שהיה של עיר הנדחת הרי זה פסול היה אחד מהם של עכו"ם לא וטול לכתחילה ואם נטל יצא ע"כ ודבריו סתומים הרבה וה"ה נדחק ולבסוף הצ"ע והר' כ"מ דחה דבריו משום דהרמב"ם אין חושש למ"ד דיש משום מצוה הבב"ע וע"ש ולאפס הפנאי איני יכול לבאר דבריו דרק אומ' דנראה דאשתמיט מיניה דמר לשון הרמב"ם בפה"מ פ' לולב הגזול כ' וז"ל מצוה הב"ב אינה מצוה ולפי' לולב הגזול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול וזו האשרה שיהיה האונן הזה נעבד וכו' וכבר ודעת אומרו יתברך ולא ידבק בידך מאומה מן ע"כ ונר' ברור שאף לדברי ה"ה שמ"ש אשרה ונעבדת שפי' שעוקר נטיעתו להיות האילן נעבד אינו הט' מפני דמצוה הוו כגבוה כמו קרבן דהא ודאי ליתא שהרי (לענין קרבן) אפי' כשנטעו ולבסוף עבדו דמותר למצוה בדיעבד וכמש"ל ודהכי מתבאר מדברי הרמב"ם דכ' שם היה אחד מעכו"ם לא יטול לכתח' ובדיעבד מותר ואילו לענין קרבן אסור מהתורה ואפי' בדיעבד וכמתבאר כן בע"ז בבעיא דרמי בר חמא את"ל יש נעבד במחובר דהוו פשיטותא לדעת הרמב"ם ונראה דגם למכשירי קרבן דהוי כקרבן לדעת רבא ע"ש וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מה' איסורו מזבח וז"ל המשתחוה להר אעפ"י שהבהמה וכו' אשרה שבטלה אין אין מביאין ממנה גזירים למערכה וכו' ע"ש אבל לענין מצוה הוי דינו כהדיוט וכמ"ש הראשונים הנ"ל בבעית ר"ל במשתחוה לדקל מהו למצוה דה"ד לכתחילה אבל מן התורה ודאי הרי הוא כהדיוט דאעפ"י שנעבדה בו עבירה דע"ז דחמיר ומאוס דעכ"ז מותר למצוה ואין ללמוד מקרבן ואף לדברי הרמב"ן שנראה שהבין דר"ל מספק אי נאסר למצוה אפי' בדיעבד הרי כת' דלא קי"ל הכי אלא כרבא ואפי' לס' ר"ל אפשר דהיינו מדר' אבל לקרבן נראה ודאי דהוי דאור' אשר לפ"ז יש לתמוה ע"ד מרן בכ"מ והר' לח"מ שהראו מקום למ"ש הרמב"ם בדין אשרה שבטלה וכו' מבעית ר"ל דהמשתחוה לדקל וראיתי דהמ"ל שם שכתב ע"ד מרן וז"ל ואין צורך לזה דבפי' אמרינן בירושלמי פ"ק דבכורים ה"ב הכל מודים באשרה שבטלה שאין מביאים ממנה גרים למערכה רשב"ל בעי מהו שיביא ממנה לולב ע"כ דגם לפי תלמודא דידן מכיון דר"ל בעי לגבי מצוה דווקא ומשים דהוו מצוה כהדיוט מזה נראה דלמכשירי קרבן נא קא מבע"ל דודאי הוי כקרבן וכס' רבא וראיתי בירוש' שם שאחר שהביא מאו דבעא ר"ל אין תימר אינה כגבוה מביא וקאמר פשיטא שהוא מביא ממנה לולב שאין מצוה כגבוה ע"כ הרי בפי' דפשיטא ליה שאין מצוה כגבוה ולכן יש לעמוד שלא הזכירו הך ירוש' הראשו' שה"ד הר"ן ולא הר"ן וגם המ"ל קצר ואין פנאי להאריך בזה דנראה לפי מ"ש במ"א בתלמודא דידן נסתפקו ובירו' פשיטא להו דלפי סברת הרי"ף והרמב"ם וגדולים אחרים דקי"ל כירוש' א"כ כ"ש אחר דבירו' מפורש דר"ל בתר דבעי' הדר פשטיה דאין מצוה כגבוה אם כן לסברתו קי"ל דר"ל לא מספקא ליה וא"כ מאי דאסור לכתח' למצוה, דוקא לחוש לס' רבא ולא משום דמס"ל לר"ל ואפשר דמשו"ה הרי"ף והרמב"ם השמיטו מאי דאתמר בגמ' דמס"ל לר"ל משום דקי"ל כירושל' דר"ל פשיטא ליה ואפשר דגם תלמודא דידן מאי דהביא בעי' דר"ל הוא כדי לחוש לכתחי' ומכאן ראי' למאי דס"ל להראשונים דבעיא דר"ל היא דוקא לחוש לכתחלה וכ"נ מדברי הרמב"ם עוד דלגבי מצוה לא הוי כקרבן ולא חשיב מאיס לגבוה ממ"ש בפ"ב מהל' בכורים הט"ז וז"ל אשרה שבטלה אין מביאין ממנה בכורים שהבכורים כקדשי מקדש הן ע"כ והרב כ"מ לא