שו"ת מהר"ש אלפנדרי ט

כיחידאה דמי נגד כל הפוס' רבו מספר ואפי' למי שסובר כן ליכא קפידא כ"א לכתחי' ואמטו"ל ס"ל להרב"י בסי' קי"ב דהגם דבברכות די"ח אין בו משום הפסק מ"מ לפי אותו הטעם שכת' הטור בסי' ס"ח כי הוא גורם לשיחה בטלה א"כ גם כאן יש לבטל המנהג מהך טעמא

ובהכי מדוקדק שפיר לשון הזהב שבש"ע שבסי' ס"ח כת' דנכון למנוע מלומר הפיוטים משום דהוי הפסק ואלו בסי' קי"ב לא כת' דהוי הפסק אלא דאחר מה שפ' שם דבצרכי צבור וכו' כת' אין לו' פיוטים ולא קרוב"ץ בתפלה ע"כ, והיינו משום דבסי' ס"ח דמיירי בברכות של ק"ש כת' דאיכא משום הפסק דהתם ודאי איכא למ"ד דהוי הפסק, אבל גבי תפלה התם ליכא למ"ד דהוי הפסק גמור וכבר פ' איהו גופיה דבל"ר שרי אלא דאפי"ה אין לו' מטעם שכ' הטור כי הוא גורם לשיחה, ויש להרגיש ע"ד מורים שם שפי' דקרוב"ץ היינו דיוצר דלפ"מ דכתי' לא מיירי שם מר"ן בפיוטים דיוצר, ומ"מ אפ"ל דאפי' אי מרן מירי גם ליוצר עכ"פ מיירי ג"כ לברכות די"ח דשם הוא מקומן ומשו"ה לא כתב מרן דהוי הפסק

וגם מדברי הש"ס יש להוכיח דאם הוסיף בברכות דתפלה לא הוי משנה ממט' שט"ח ממ"ש דאל ישאל אדם צרכיו לא בג"ר ולא בג"א ואם איתא דמאי דתנן במקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך איתיה נמי בתפי' י"ח אמאי אכפל תנא לאשמועינן דאל ישאל אדם צרכיו הא בכל מין תוס' אין להוסיף ושאלת צרכיו נמי איתא בכלל אלא ודאי דבתפלת י"ח אינו בכלל ומ"ה אצטריך לאשמועינן דאל ישאל אדם צרכיו אף דבשאר תוס' שרי כגון היכא שהוא בל' רבים היכא דהוי בל' יחיד אל ישאל דלא חשיב אותו תוס' מענין הברכה

וכן נר' ממ"ש בפ"ק דע"ז דשואל אדם צרכיו בש"ת ואם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר והיינו ודאי משום דבתפי' י"ח אם הוסיף לא הוי משנה

וכ"ת א"כ דבתפי' י"ח ליתיה בהך כללא ושרי אמאי נקט הש"ס בסוף כל ברכה דמשמע מזה דאם הוסיף באמצע הברכה דאסור דנר' דהיינו משום דאיכא קפידא דבמקום שא"ל אר"ל הא ליתא דמלבד דמבואר בהרב"י סי' קי"ט דדעת הרמב"ם והרא"ש והטור דל"ד בסופו אלא דה"ה באמצע שרי וכ"פ בש"ע ועוד דגם לדעת ר"י דדקדק כן נר' דאינו ר"ל דאם שואל באמצע דהוי משנה ממט' שטבעו חכמים וצ"ל דלכתחילה קאמר, וכן מדברי תרי"ו דכת' דנר' כמוסיף דאלמא משנה ממטבע לא הוי והשתא אתו שפיר דגם אי כונת הרמב"ם שבפ"ה מה' ק"ש הוא כדמשמע לכאורה מדברי הטור דקאי כס' הרמ"ה דאם הוסיף בנוסח הברכה דהו"ל משנה היינו דוקא בברכות דק"ש ולא בתפי' י"ח והא דכ' הטור בסו' רס"ח ואומרים אבות וכו' בלי תו' דלא כר"ע ע"ש נר' דהיינו משום דהוי שלא לצורך דבל"ה הה"א רצה נא וכו'

ובהיותי בזה ראיתי להריטב"א בחי' לע"ז שהרגיש בזה וז"ל ואין בזה משום מקום שאמרו לקצר אינו ר"ל מטעמ' דכתי' בברכות ע"כ וכעת לא זכיתי לאורו ואפ' דשם בברכות כת' לישב ע"ד שכת' בעניותין ושוב אחז"ר אינה ה' לידי ה' ברכות להריטב"א שנדפס בס' חיים וחסד וכת' בפ"ו אות י"ד וז"ל נוסח שום ברכה מדבריהם הוא וכל שלא אמרו אין קפידא בשנוי תיבה אם שינה בתיבות או הוסיף אין להקפיד ובלבד שלא יעשה כן לכתחילה דרך קבע שאם לא הוה יוצא הי"ל לח' לכתוב נוסח הברכו' ולתת חש' לתיבות ומ"ש מקום שאמרו וכו' בא לומר שאין לו רשות לעשות כן לכתחילה דרך קבע אבל אם עשה כן יצא ומפני זה נהגו לומר פיוטים באמצע ברכות של ק"ש ותפילה ולא מיחו ח' בדבר ולפי' אם קצר דרך עראי בג' ברכות