שו"ת מהר"ש אלפנדרי ח

סי' קי"ט ע' הריטב"א בשלהי כתובות יקרא דשכבי דרוש ט"ו ויד מלאכי כלל האלף סי' מ"א ברכ"י חו"מ סי' ז' מור ואהלות ח"מ סי' ד' ויש לעמוד ע"ד מהריק"ו שו' קע"ז ועי' בשעה"מ הל' פה"מ שעמד ע"ד הכ"מ ולח"מ ואכמ"ל עוד בזה אמנם אכתי י"ל בזה

ולכאורה נר' דזה תלוי במחלוקת הראשונים וכמ"ש בטור סי' ס"ח דבענין מה שמפסיקין בקרוב"ץ הרמ"ה השיב דהוא איסור שהרי בפי' שנינו דבמקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, ועוד שנינו כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים לא יצא י"ח, ושכ"כ הרמב"ם וז"ל ברכות אלו עם שאר ברכות אין אדם רשאי לפחות מהם ולהוסיף עליהם, אבל דעת הראב"ד הביא שם הטור דשרי להוסיף או לפחות דלהרבות או למעט בברכות או באמצען אין קפידא ולפיכך נהגו להוסיף פיוטים במאורות ובאהבה וכו' וגם ר"ת דחק לפרש ההיא דבמקום שאמרו לקצר כדי לקיים המנהג את"ד הטור ז"ל ע"ש ודעת הרב"י שם דטוב ויפה לבטל הקרוב"ץ ושכן ס"ל להרא"ש ע"ש וא"כ נראה דגם בנד"ד לדעת הרמ"ה והרמב"ם לפי מה שהבין הטור חוזר, ולדעת הראב"ד ור"ת אינו חוזר, והנה לפי מה שנר' מדברי הטור שמבין דדעת הרמב"ם הוא כדעת הרמ"ה דאם הוסיף או פיחת דהוי משנה נוכל לומר לכאורה דגם מ"ש בפ"א מה' תפלה דאין מוספין וכו' דגם שם אם שינה דהוסיף או פיחת דהו"ל משנה ואינו יוצא י"ח. וכ"ן ממ"ש בתשובה פאר הדור סי' קכ"ט וה"ד בברכ"י סי' קי"ב וממ"ש הרמב"ם שם בתשו' סי' ס"ד משם ליכא לאוכוחי דשם מיירי דמפסיק בין בל"ב ויש להעיר קצת בזה על דברי הברכ"י שם ע"ש ויש לעמוד בדברי הרמב"ם דלפי מאי דס"ל ז"ל איך הביא בספ"ב מה"ת המנהג שנהגו להוסיף בעי"ת זכרנו דלפי מאי שנר' מדברי כמה מהראשונים הוא דהזכרת זכרנו הוא תקנת האחרונים אחר שנסתם התלמוד ואדרבה מגרע גרע מקרוב"ץ דהוא תקנת התנאים והכי מתבאר מדברי הרמב"ם אלו גופיה וכיון דאיהו ס"ל דאם הוסיף הוי משנה היכי שרי לן להוסיף ואפי' תימא דמ"ש הרמב"ם דאסור להוסיף אינו כ"א לכתחלה אכתי קשה היכי שרי להוסיף והוא גופה יש להקשות ע"ד העור דכאן בסי' ס"ח כתב שיש לבטל המנהג ושכן הוא דעת הרא"ש, והרי הרא"ש בפ' א"ע הביא דברי ר"ח ור"ת דס"ל דהא דאל ישאל אדם צרכיו לא בג"ר ולא בג"א דה"ד צרכי יחיד אבל צרכי צבור שרי, וכת' הוא ז"ל דלכן נהגו לומר זכרנו וכו' וע"כ נהגו לו' קרוב"ץ והביא שם לקיים המנהג דהכי תקן ר"א הקליר שהיה תנא וכ"כ הטור בסי' קי"ב וא"כ נראה לכאורה דברי הטור דסתראי נינהו, וראיתי להרב"י שם סס"י קי"ב שכת' וז"ל וכבר נתבאר בסו' ס"ח שהמנהג הנכון שלא לו' קרוב"ץ ע"כ, ויש לתמוה על הר' אמאי לא הרגיש בסתירת דברי הרא"ש והטור ומתוך כך היה נראה דגם מ"ש הטור בסו' ס"ח דעתו ז"ל בקרוב"ץ שרי מדינא אלא דעכ"ז כת' דראוי לבטל המנהג מהטעם שכ' כי הוא גורם לידי שיחה הא ל"ה היה ראוי והגון דמדינא שרי כיון שתקן כך התנא ראב"ש והשתא א"ש כל דברי הטור וגם מ"ש הרב"י רצונו להודיענו דהגם דמדינא שאלת צרכי רבים שרי אפי"ה לפי מ"ש בסי' ס"ח אין נכון לומר

, אבל אין נראה כן דאם איתא להא למה כת' הטור בסי' ס"ח דגם ר"ת נדחק במה שפי' בההיא דבמקום שא"ל אינו רשאי לקצר דמשמע דליה לא ס"ל, ולכן נלע"ד דס"ל להטור דיש לחלק בין ברכות דק"ש ודכוותייהו לברכות דתפי' י"ח דבברכות דק"ש הוא דפליגי אי שרי להוסיף אבל בברכות דשמונה עשרה לכ"ע שרי להוסיף ואפשר דגם הרמ"ה מודה דכן הוא כמעט הסכמת כל הפוס' קמאי ובתראי דס"ל דבל"ר שרו וסברת האיכא מ"ד שהביא הבה"ג