שו"ת מהר"ש אלפנדרי פז

הדבר שאינם ש"ע וגם שאינם ממולאים בטור אלא במינם או בסמרטוטין נראה שיש להם ע"מ שיסמוכו הנועלים אותם בט"ב ויוה"כ. את זה כתבתי לא להלכה ולא למעשה עד יזכני ה' להיות ברי"א עם ספרי דב"ר ותל"מ פי המדבר צעיר הצאן יוסף ח"ן סימן יג היום היא שיחתי ובא האית לשנות את הידוט אודות אתרוג של מצוה דדעת כל הגדולים שלמים וכן רבים רבו מספר דמורכבים פסולים מכמה טעמים. והגם שנתנו בהם סימנים כבר כתבו רבני קושטא בספר שמן המשחה ובס' משנת ר"א שנתברר להם מפי מגידי אמת דהשתא הכא נתחכמו הגננים שגם במורכב יהיו כל הסימנים מבחוץ וגם מבפנים ושלכן אין להכשיר כ"א רק עפ"י עדות ברורה דליכא שים חשש מורכב וכבר רבני אשכנז בקונטרס פרי עץ הדר האריכו להוכיח דמלבד דאינו נאמן בעל הגן אף שהוא בחזקת כשרות אף גם זאת דגם אם מעיד ע"ז ת"ח ומוחזק בכשרות דאינו נאמן דשמא יש לחוש דהוא מאומד ומשמועה ואינו נאמן כיון דאיכא ודאי חיוב המצוה וחשש ברכה לבטלה וחומר לא תשא ואף שלע"ד הפריזו על המדה דמן הדין אפילו בעד סתם יש להאמינו אלא דיש לחוש ובפרט בזמן הזה דאחסור דרי בעוה"ר אבל לומר שגם כשהוא ת"ח וירא ה' שמעיד שהוא ראה שאילן זה מעת נטיעתו שהוא מאתרוג הכשר בלי שיש הרכבה מפני חשש דשמא הוא מעיד מאומד ומשמועה עד שיעידו בו עדים כשרים הוא חומרא יתירה ואין כאן מקום להאריך מכמה טעמים: ובעבור זה מכמה שנים שהיו מביאים הסוחרים במח"ק צפת"ו בל"ש עדות ובל"ש כתב שגם הם קנו מאחרים והי"ל צער **(סי' שפ"ב ונראה דמודה שלדעת הרי"ף והרא"ש וסיעתם יש להתיר גם לענין ט"ב ויוה"כ והטעם נראה משום דלא מיקרי מנעל של עור בכה"ג והנה הב"ד הנ"ל הוסיף בטעם משום דבכה"ג נמי אין בשר רגליו נוגע בעור וכתב שע"ז סמכו ונהגו כל העולם בט"ב ויוה"כ לנעול אנפילאות של צמר גפן ואח"כ מנעלים של עור ובמחכ"ת הפריז על המדה ועיין בשו"ג הנ"ל שכתב שהדבר משה (ה"א סי' ט"ל) חולק על רבו בזה שעשה סעד וסמך להמקילים ללבוש נעלים גמורים של עור משום שלובשים אנפילאות דאם איתא להיתר זה למה התירו לחיה ולחולה שהצינה קשה להם לנעול מנעל של עור הי"ל ללבוש אנפילאות של צמ"ג ואח"כ מנעלים והשי"ג עצמו נדחק לחלוץ בעד רבו הב"ד, אך בר מן דין יש כמה ראיות המורים על ביטול קולה זו ואכמ"ל והשו"ג עצמו נראה דאין דעתו נוחה להקל כהב"ד אלא לגבי אבל מטעמים שכתב שם עי"ש ועיין זב"ל הלכות אבל אות ג', ובשו"ג או"ח סי' תקנ"ד אחרי שכתב דברי הב"ד כתב ובדבר משה חולק עי"ש ובברכ"י סי' תקנ"ד כתב וז"ל ללבוש אנפילאות של צמ"ג ואח"כ מנעלים של עור כתב הדבר משה שאסור וכן עיקר ודלא כהרב ב"ד דשרי עי"ש אלא דבכנה"ג הנ"ל משמע דגם עצם החילוק בין עין מחופה עור לעור מחופה בגד וכדומה לא שמיע ליה וס"ל דבכ"ג אסור וכן נראה דהכי כ"ל להעיקרי הד"מ או"ח סי' כ"ה ועיין כתי כנסיות ודברי מנחם הגה"ט סי' תקנ"ד ועי"ש בדברי מנחם שציוה לעיין גם כספר חיים מדבר ולא ראיתיו ער הנה ועיין מועד לכל חי סי' יו"ד אות ל"ת שו"ר להשדי חמד בפאת השדה אס"ד חלק י"ח מערכת בין המצרים סי' כ' אות י"א שרצה לדקדק מדברי מוהריק"ש בערך לחם סי' תרי"ד שכתב דמחופה עור דאסור היינו במקום דריסת הרגל לאפוקי קולקב שאין העור כ"א לאחוז מותר ומדהזכיר כמקום דריסת הרגל נראה דאגב ארחיה מרמז דלא אסור אלא כשהרגל עצמו דורם על העור וכתב שהוא תנא דמסייע להב"ד דמתיר כשהוא לובש אנפילאות של צמר לנעול מנעלים ש"ע אלא דאין להקל ובמ"ש הברכ"י ע"ב עיי"ש ואון דקדוקו מדברי מהריק"ש מוכרח ועיין פריה וברכ"י סי' תרי"ד מ"ש בכוונת המהריק"ש וע"ע שם בשדי חמד שה"ד העיקרי הד"מ ונתקשה בדבריו ולבסוף ה"ד ס' היים מדבר הנ"ל שהאריך לדחות דברי הב"ד וי"ל בזה ואכ"מ יצחק ניסים)**