שו"ת מהר"ש אלפנדרי פו

מפסיק. וכן יש לדקדק מדברי התו' דיומא וא"כ אפ"ל דהרמב"ם נמי מיירי בכה"ג דומיא דקב הקיטע ועיון נמי בטור או"ח סי' ש"א מה שפירש קב הקיטע ועימ"ש משם רי"ו וע"ע בדברי רשב"א בפ' במה אשה ובתוספות דיבמות פי"ב. ע"כ מצאנו מתשובה זו, ושמעתי מפ"ק של מרן הגהמ"ח זצ"ל שתשובה זו כתב בשנת תרכ"ז והאריך הרכה מאד והעלה לאסור מכמה טעמים והסכימו עמו כמה גדולים מזמן ההוא לאסור וכמדומני ששמעתי ממני ג"כ שהרה"ג מהר"י בן חאסון שיבואו דבריו להלן לבסוף חזר והודה לו. והיה לפלא בענ"ק של מרן הגהמ"ח שלא ראה בספרי האחרונים נדפסו אח"כ שעמדי ע"ד זה. וחבל מאד אשר ידי פרש ז"ר על כל מחמדיה. ועיין ב"ח סי' תקנ"ד שהסמ"ג כתב שבתוספתא אוסר גם של בגד וסיים הב"ח ונבין להחמיר כי יש גאונים שסוברים דכל מידי דמנין מנעל איקרי, עי"ש ועיין פנים מאירות ה"כ סי' כ"ה ה"ד הברכי יהשע"ת בסי' הנ"ל והקובץ על הרמב"ם פ"ג מהש"ע ה"ז ועיין יפה ללב ח"ב סי' תקנ"ד אות ח' ודברי שאול יו"ר סי' שפ"ב. ושו"ר להערוך השלחן סי' תקנ"ד ותרי"ד שהזכיר ענין הלסתיקים הנ"ל ונראה דעתו להקל ע"ש. וכאן מקום להעיר שבערב ויה"כ תר"צ קנו לו למרן הגהמ"ח מנעלים כעין אלו ולא ידע עד זמן איסור נעילת הסנדל ולהיות שדרכו בקודש לעמוד כל משך זמן התפילות דיוה"כ ורצפת בית מדרשו קרה מאד והיה אז חלוש מאד הוכרח לנועלם או לעמוד עליהם ולמחרת יוה"כ הנ"ל הגיד לי עי"ז ואמר לי בזה הלשון תדע שלא חזרת מהפסק שהגדתי לך מככר שכתבת מזה רכות כשנים לאסור נעילת מנעלים באלו ביוה"כ, אלא משום שאיני בקו דבריאות וגם לא היה אפשר לי בענין אחר ושמא חשבו הרואים שדעתי להתיר בזה ע"כ אני מגלה דעתי לך עבלה"ק יצחק נסים סי' י"ב זאת תשובת הרה"ג וכו' מהר"ר יוסף בן חאסון זצ"ל ע"ע הנ"ל. לרב אחא"י משבח"א המאה"ג כמהר"ר מהרש"א אלפאנדארי נר"ו יאיר והרי זהי"ר נסו"א

פלא הוא בעיני למה זה תשאל לשמי ובביתי בית תפלה אין לחם ואין שמלה של תורה לעמוד אפי' בדברים פשוטים ובפרט לעמוד בשקו"ט. ומה מאד חפצתי להשתעשע בד"ק, אם לא שביכול הכתוב מדבר, ועכ"ז דחקתי עצמי שלא להשיב פניו ריקם הגם שנטו דרכי מדרכיו ויהי מה אנכי הרואה לכת"ר אסוף דינא כתב לאסור אלו המנעלים הנקראים לאסטוקיס לכי"ע, והיה טעמו יען רגילים לנועלם בכל השנה כולה, ונסתיע מדברי התוספות ישנים והרב שיח יצחק וכבר מילתא אמורה שאני בלי ספרים ומה שהביא מהרא"ם בס' יראים יד הדוחה לדחות דאיהו קאי בס' הרמב"ם בין הכי והכי מאחר דהרי"ף והרא"ש ז"ל פתחו לנו פתח כפתחו ש"א, שלא לאסור כ"א דוקא של עור וכמ"ש הר"ן ז"ל ה"ד מרן הב"י בסי' תרי"ד וכ"פ בשה"ט שם, ולא חילקו בין מרגיש ואינו מרגיש ורגיל ואינו רגיל ומגין ואינו מגין, אנן בתר מרן גרירינן, מיהו כ"ז אם באמת אלו הלאסטיקיס אינם של עור שנתברר כן בירור גמור, דאי לאו הכי הא ודאי אסירי דחזותן מוכח שהם של טור. עוד אני אומר דאפי' אם נתברר בירור גו"ש שאינם של עור אכתי יש לעמוד במילוי אלו המעלים שאם הם ממולאים בחתיכות עור ודאי אסירי דהו"ל כקב קטע המחופה עור דאסור *) באופן דבהתברר **(י"ל כיון דס"ל עיקר כהרי"ף והרא"ש ובפסק הש"ע דלא מיקרי מנעל אלא דוקא של עור וכל שאינו של עור שרי לא הי"ל לאסור מטעם דממלואים בחתיכות עור דודאי לא גריעי ממנעלים כל עור המחופים בגד דכתב הכנה"ג (הגב"י סי' תרי"ד וביו"ד כי' שפ"ב) בשם משפטי שמואל סי' י"ב דשרו דדוקא של שאר מינים מחופים עור אסור אבל עור המחופה בשאר מינים שרי וכ"כ הבית דוד סי' של"ב ודקדק בן מלשון השי"ע דנקט דוקא עין מחופה עור דמשמע אבל איפכא שרי ואף דהמשפטי שמואל לא התיר בכה"ג אלא לאבל כמבואר בבנה"ג סי' תרי"ד הנ"ל נראה משום דס"ל דלענין ט"ב ויוה"כ נקטינן כמ"ד כל מידי דמגין מנעל מיקרי ואסור כדמשמע ממה שכתב בשמו השו"ג ביו"ד)**