שו"ת מהר"ש אלפנדרי פד

אבל אם נאפה קודם לא חש דבר חדש וכן נראה דהבין שהוא לאפות דבמ"ש הש"ע שם דירקד כרי גילה דעתו המג"א שם דהיינו כדי לאפות בפסח ע"ש ועכ"פ איני מחליט המאמר כעת ועיין להעטרת זקנים וח"י שה"ד המרה"מ ואכמ"ל

וראיתי להרב ט"ז בסי' תנ"ג סק"ב שגם הוא בקש דרך אחרת כדי ליישב דברי הג' הרי"מ שפ' הש"ע והוא דאף דס"ל דקמח בקמח הוי לח בלח דאם נתערב קודם פסח שרי אפילו לאפות תוך הפסח ה"ד כשנטחנו ביחד דטחינא עושה כאפיה לסמ"ק אבל בחימוץ הבא אחר הטחינה כגון זה שנתיבש אסור משום דודאי אתי לאפותו בפסח ע"ש ואחרי המחילה אין זה במשמעות דברי הרי"מ וגם נראה דאפילו לפי"ד אם כבר נאפה קודם פסח אין לאסור המצה לאכול בפסח כיון שהוא רק משום גזרה שלא נזכרה בתלמוד ומה גם בזמנינו עתה שאין שום דרך לאפות תוך הפסח ברוב המקומות: ע"כ מצאנו מתשובה זו וה' הטוב יתן בלב אשר כידו כתבי הקודש של מרן הגהמ"ח להחזירם וכדי לתקן המעוות ולמלאות החסרות. סימן יא

ראיתי לעמוד על אלו המנעלים הנקראים לאסטיקיס חדשים מקרוב באו אי שרי לצאת בהו ביוה"כ וט"ב ואבל דהגם דמראיהם כמראה העור ממש, הרי מרגלא בפומיהו דאינשי דמעץ גומא הם נעשים ואם כנים הדברים ויתקים עדותן וכולה הפה שתאמר דשרי וליכא למיחש למידי שכבר פסקו הטוש"ע בסי' תרי"ד דשל גמי ושל קש ושאר מינים דשרו

ואען ואומר דהלא מראש איתא התם בפ' בתרא דיומא (דף ע"ח) ותו קא מבעיא להו מהו לצאת בסנדל של שעם ביוה"כ עמד רבי יצחק בר נחמני על רגלוי ואמר אנו ראיתו את ריב"ל שיצא בסנדל של שעם וכו' מתיב רמי בר חמא הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר"מ ור"י אוסר ותני עלה ושוין שאסור לצאת בו ביוה"כ אמר אביי התם דאית ביה כתיתין ומשום תענוג א"ל רבא ואי לאו מנא הוא כתיתין משוי ליה מנא וכו' אלא אמר רבא דכ"ע מנעל הוא ובשבת בהא פליגי מ"ס גזרינן דילמא משתמיט וכו' ומו"ס לא גזרינן ובפירוש דהאי סוגיא אפליגו קמאי, ורש"י ז"ל פי' וז"ל דכ"ע מנעל הוא הלכך ביוה"כ אסור אבל דהיטני ודהוצא לאו מנעל נינהו ולא פורש בדבריו מ"ש קב הקוטע משאר המינים דהיטני ודהוצי ועלה ע"ד לפרש בכונתו לפי מה שפירש איהו גופיה באתקפתא דרב"ח, ור"י אוסר קסבר לאו מנעל הוא הואיל ואינו שוה בכל ואפי"ה שוין שאסור לצאת בו ביוה"כ אלמא אע"ג דלר"י לאו מנעל הוא אפי"ה אסור וה"ה לדהיטני ודהוצי ע"כ וממה שפי' בדברי ר"י מינה יש ללמוד דטעמא דר"מ דחשיב ליה מנעל הוא מטעמא דהקיטע רגיל לצאת בו ולדידיה חזי ליה ולגבי דידיה דוקא חשיב מנעל ולפי הס"ד בהא פליגי ר"מ ור"י וכן פירש"י בשבת על מתניתין דהקיטע דטעמא דר"מ הוא משום דמנעל דידיה ודבריו דהתם נמי לפי הס"ד דהכא ועיין בדברי התוספות התם והכא וא"כ לפי המסקנה דלכו"ע מנעל הוא מה"ט גופא דמנעל דידיה הוא ובהכי ניחא מה שנחלקו התנאים בקב הקיטע דוקא. דבשל עץ לשאר אנשי אף ר"מ מודה דלא חשיב מנעל ומשו"ה נקטו איסורא בקב הקיטע דוקא דאי האיסור הוא משים דעץ מגין טפי הו"ל לאשמועינן רבותא בשל עץ לשאר אנשי אף דלא רגילי לצאת בו

ואולם במעט התבוננות הדרי בי משום דאמרינן בפ' במה אשה דאף שמואל הדר ביה דתנן חלצה בסנדל של עץ חליצתה כשרה ואמרינן מאן תנא אמר שמואל ר"מ היא דתנן הקיטע יוצא בקב שלו דר"מ והכי איתא תו התם דאף ר"ה הדר ביה דתנן סנדל של סידין טמא מדרס