שו"ת מהר"ש אלפנדרי פב

וא"כ שפיר הביא בע"ס משנה ברורה לדברי הרב פר"ח עם סברת המתירים והגם שהפר"ח דעתו דחו"ן הרי כתב דהדבר ברור דלמי שס"ל דאין חו"ן דמותר לכ"ע כשהוא קודם פסח וכיון שהסכמת הראשונים והאחרונים דאין חוזר והכי אזלא סוגייא דעלמא וכמו שאבאר בס"ד יש להתיר לדידן וא"כ שפיר ה"ד הבעה"ס הנ"ל להפר"ח

גם מה שהביא בע"ס הנ"ל לפ"י הוא הג' פני יהושע רבו של הרב ש"ך ז"ל דשם פסק הרב בסכינא חריפא להתיר וכתב שהוא פשוט שאין לחוש לכ"ע למאי דקיימא לן דאינו חוזר וניעור ושכן הורה כמה פעמים ואמנם כל דבריו תמוהים אחרי המ"ר דהוא כתב שם דהרי"מ דאסר הוא משום דס"ל דחו"ן ועוד כתב דקמח בקמח מתערב ושאין לחלק כלל בין דגן שצמח לקמח שנפל מים ונתיבש דמ"מ קמח בקמח הוא ומזה זמן הרבתי להק' ע"ד דאיך עלה בדעתו לומר דהרי"מ ס"ל דחו"ן ולא נרגש מדברי המרדכי בדין החבית שכתב בפירוש דס"ל דאינו. חו"ן והוא מדברי הרי"מ עצמו שכ"כ וכמו שיבוא להלן וגם מ"ש דאין לתמוה ע"ד הב"י דפסק לדברי הרי"מ והוא כתב דאם לא ביררו החטה דאין בכך כלום דמשמע דס"ל דקמח בקמח מתערב ופה דהתם הוי מטעמא אחריני ע"ש דאיך לא נרגש שמב"י עצמו ה"ד התה"ד מ"ש בסי' קי"ד בסי' תמ"ז וגם מ"ש הגהמ"י בשם סמ"ק דשרי לאפות קידם פסח בסי' תנ"ג וגם מ"ש הכלבו בשם הראב"ד וגם מ"ש הר"ן בתשובה ה"ד הב"י בסי' תס"ז דמכל אילין מתבאר דס"ל דקמח בקמח מתערב יפה ואינו חו"ן ולעת כזאת אין ספר פני יהושע לפני

ושוב ראיתי להרב יד המלך בהל' חו"מ דהרגיש בדבריו ממ"ש המר' דס"ל דאינו חו"ן ולא ידעתי ג"כ לפי"ד דאין חילוק כלל בין דגן שצמח לקמח שנפל למים אמאי אינו מפרש בההיא דקמח שנפל למים דמיירי דהיה המעשה בפסח וכמו שדקדק הרב מהרי"ט ואפי' אם והיה איזה דוחק בלשונו דבזה הכל יבוא על נכון ועכ"פ הגם שהרב התיר בפשיטות מדבריו יוצא שלדידן יש לאסור כיון שמרן ומור"ם הם אוסרין ומ"מ אין מקום ללון על בע"ס הנ"ל במ"ש מהרב פני יהושע כוון שהרב כתב בפשי' דמותר גמור ושכן הורה כמה פעמים

גם מ"ש בע"ס הנ"ל משם גו"ר הוא בכלל ד' סי' יוד והגם דהרב שם לא כתב בפירוש דבר זה דכשנאפה קודם פסח דשרי גם בלא ניהול מ"מ ממה שכתב בפירוש דברי הג' הרי"מ שה"ד הש"ע והתיר בנ"ד גם לאפות בפסח יוצא במכ"ש בזה

והוא הרב הק' שם ע"ד הרב מהרימ"ט דמפרש למ"ש הג' הרי"מ דמיירי קודם פסח וגם לא ניחא ליה במה שפירש הרב דאע"ג דהוי קודם פסח דחו"ן בשביל שאינו מעורב יפה וגם לא דברי רבו דמה שאסר הוא בפסח דא"כ הי"ל להרי"מ לומר לפי שתערובת זה אינו מתערב ופה ונותן טעם בפסח וגם לפי"ד רבו היל"ל לפי שנ"ט בפסח אבל אומרו לפי שחמץ בפסח במשהו אין תבלין לדברים הללו ועוד הק' ע"ד ומסיק בפירוש דברי הרי"מ דלעולם מעשה זה היה בפסח כדמשמע פשטא דלישנא ועיקר ההיתר תלוי בניהול דאם אירע שניהלוהו קודם פסח אז חשיב שנתבטל קודם פסח וכשיבא הפסח עומד בהיתר ושרי לאפות ואינו חו"ן דאפילו שנתערב קודם פסח כיון שלא נתנהל לא חשיב כמעורב דהא זה לחודיה קאי וזה לחודיה ואם ינהלנו בפסח אז חשיב שערבוהו בתוך הפסח וחמץ שנתערב בפסח בכ"ש וצריך שהוי לאחר הפסח אמנם אם לא נתיבש אלא עד הפסח אז יש לאסור ול"מ הרקדה להניחו עד אחר הפסח דכיון דלא נתיבש אלא בפסח לא חשיב כמעורב ואין לו תקנה לרקדו ולהניחו דהוי כמבטל איסור לכתחילה זת"ד דנראה