שו"ת מהר"ש אלפנדרי עט

על תשו' הרדב"ז דסי' ע"ח לק"מ דמתשו' דסי' קל"ה וה"ד הר' גופיה וגם מתשו' דח"ה הנ"ל מתבאר דס"ל דה"ד במידי דמאכל ולפי מאי דכתי' יש לישב חקירת המפרשים דלמה בענין יוצא חוץ לתחום ל"א ח"ש דאסור מה"ת עיין בס' טל אורות משם הר' מהר"י אשכנזי ובספר תפארת ישראל על משניות וכבר קדמם הרב חוות יאיר בסי' ט"ו ונדחק בזה וה"ד שם החק"ל שם בדק"ה ודחה דבריו וגם מ"ש הוא ל"מ ולפי מאי דכתיבנא א"ש ודוק כי קצרתי

ונמצינו למדים מדברי הראשונים דהוו תרי ר' דאסור, ולא הוי כגזירה לגזירה ומשום דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וה"ה והוא הטעם בשהוא שלא כדרך המוצי' לכרמלית וכן מפורש בדברי הרא"ה שה"ד הנמק"י פ' מ"א וגם הרמב"ן בחי' וה"ד הר"ן ביומא פ' יוה"ך דכשאינו מנעל דאסור לצאת ביוה"ך חוץ לעירוב והאמוראים דהוו נפקי הוא תוך העירוב וגם החולקים מודים דאי לאו מנעל דאסור, וע"ע בתשו' הגאונים סי' מ"ו וקמ"ט וכמ"ש מהרי"ל ואגור ה"ד בב"י סי' ש"א ובמג"א שם ס"ק מ"ב ומכאן ראיה למ"ש הרידב"ז סי' רפ"ז ועיין בחק"ל או"ח סי' ק"ז ובס' משה ידבר וכבר הארכתי בזה אכמ"ל, ויש לעמוד ג"כ ע"ד עבודת הגרשוני וברכ"י בא"ח סי' שמ"ט ע"ש, ולעת הפנאי י"ל ג"כ ע"ד הס' אות היא לעולם ופה"ד בסי' ש"א בפסק הפולפו' כי כעת אין הספרים הנ"ל עמדי

ועוד נראה דבר מן דין ובר מן דין יש לתמוה ע"ד הרבני' מ"ש הנ"ד דגם לפי"ד הרי יש ס"ס להחמיר וכבר ידוע דבזה אף באיסור דר' יש להחמיר וכבר הארכתי במ"א ואכמ"ל

ונשוב לנ"ד דלפי מאי דכתי' כיון דרגילים תמיד להיות בין עיניו ואפי' בביתו שבלעדו לא יוכל לראות ומיהדק היטב דליכא למיחש דלמא נפיל דשרי מן הדין ויש לצרף דסניף מ"ש הפ' דמבואות שלנו תלוי בפלוגתא דרבוואתא קמאי אי הוי ר"ה וגם בדעת מרן נחלקו אחרונים ואף שנר' מתשו' אבקת רוכל שדעתו נוטה דהוי דאורייתא מ"מ נר' לא שהוא מכריע כדעת הסוברים דהוי דאורייתא כי אם רק שהוא חושש לדברי המחמירים ומ"מ מידי ספיקא ל"נ וגם נר' דסוגין דעלמא דנקטו כדברי המקילים ולכן חזי נמי לאיצטריפו, אמנם אעפ"י שמן הדין מותר עכ"ז להיות מיראי הוראה אמרתי לו להרב השואל הנ"ל שלא יצא בהם כ"א לדבר מצוה וכן עשה מעשה כאמור, והיה זה לפני כחמשים שנה מו"מ, ואח"כ ראיתי באיזה ספרים חדשים שדברו בזה ויש לשאת ולתת בדבריהם וכעת אינם עמדי הנלע"ד כתבתי

שלמה אליעזר אלפאנדרי סימן י

אות זה מדבר כי קודם פסח בא אלי איש אחד ובידו שק שהיה בו קמח ועשו מזה מצה ואח"כ הרגישו שהיה בדופן השק מבפנים מעט עיסה דבוקה והלך אצל המורה דפה העירה חיפה ת"ו רב אחאי ברוך הוא וברוך הוא שמו יצ"ו מעדת האשכנזים והוא שלח אותו אלי להורות לו אי מותר או"ל וראיתי שמקום הדבק היה מטט כ"כ שבודאי אפילו אי נפל כלו כמו שהוא יש די והותר כדי לבטל ולפום ריהטא היה הלב מהסס להתירה משום לחוש לדברי האוסרין אפילו למאן דאמר דאין חו"ן אבל לאסור ג"כ לא מלאני לבי כי איש עני הוא וגם דאינו מצוי לקנות ויהיה בטל משמחת הרגל ולכן חשבתי אולי למצוא לו איזה צד להתירה בשופי ושאלתי ממנו איך נהיה זה ואמר כי השק הזה היה בתוך תיבה של פח ולא שלט בו אויר עד זמן שפתחו אותו ללוש והייתי חושב אולי בעת שהוציא הקמח דחק בידים