שו"ת מהר"ש אלפנדרי עז

הב"ח אך כמה פוס' הסכימו כהב"ח וגם דראית המ"א ממ"ש למאי חזי לפי"ד הפנ"י לישב דברי רש"י הוא דהוי שלא כד"ה ולכן דחה לדברי השו"מ דכת' לאסור משום מ"ש הע"ז ומג"א זת"ד ואין דבריו מחוורים שנר' שלא עמד בשורשן של דברים כ"א רק שראה מ"ש הג' שו"מ ודין גרמא שעפ"ד כ"כ וכבר הוכחנו שגם הג' שו"מ לא עמד בענין היטב ושדבר ברור הוא שהבתי עינים הוו כדרך המוציאין יותר ממחט הנקובה וגם ממחט שאינה נקובה ועיר של זהב שאם לא היה תכשיט דחייב גם מ"ש ע"ש מהרשד"ם לא כיון יפה שאף שמהרשד"ם הקדים ב' הקדמות ושהשתא כל הוצאות שלנו אינו אלא מהר"י לכרמלית מ"ש בנ"ד שאין כאן צד איסור לא מפני זה כת' שיש להתיר אעפ"י שהוא משאוי כ"א רק עפ"י מ"ש מדברי הרמב"ם דזה הוו מלבוש קצת ולא משאוי ומהתי' איך לא שת לבו למ"ש הש"ע סס"י שמ"ט אסור להוליך חפץ פחות מד"א ואפי' בה"ש ואפי' בכרמלית ע"כ ועמ"ש בט"ז שם ואברא דזוכרני שהר' אבן העזר שדי ביה נרגא על זה וכת' דדין זה אין לו מקור בב"י דהכלבו מיירי בר"ה אמנם נר' דהדבר ברור דאע"ג דהוי פחות מד"א דהוי רה"ר וגם כרמלית וא"כ הוי תרי רה"ר דאפי"ה אסור כדמו' בפ' המצניע דמ"ד בההוא שכבא דשרא רגב' לאפוקי לכרמלית וא"ל ר"י וכו' כמאן כר"ש אמר דפטר ר"ש מח"ח איסורא דר' מיהא איכא א"ל דמי קאמינא לר"ה לכרמלית קאמינא גדול כבוד הבריות וכו' ע"כ הרי דאע"ג דהוי רק איסורא דר' דאפי"ה אסור להוציא לכרמלית ואף דהוי תרי דר' וכ"כ הריטב"א בחי' וז"ל וא"ת ואמאי וכיון דבר"ה לא מחסר אלא מדר' בכרמלית אית לן למשרי לגמרי דהכי אמר רבא בפ"ק גבי לא יעמוד אדם ברה"ר וישתה ברה"י דבכרמלית שרי כיון דרשות הרבים לא מחסר אלא משום גזרה בכרמלית ל"ג י"ל דכי אמרי הכי הנ"מ בדבר שאין בו סרך מלאכה כי ההיא דלא ישתה דל"מ אלא משום חששא דשמא ימשך הכלי אצלו אבל כל מידי דדמי למלאכה דאו' אלא שפטור עליה מפני שאצ"ל ובכיוצא בזה כרמלית ור"ה שוים הם ע"כ גם הר"ן בחי' שם ה"ד הרא"ה שכ"כ וז"ל ומסתברא דלר"ש כי היכי דמשאצ"ל אסור לר"ה מדר' ה"נ לכרמלית דאסור דכל מאי דתקון רבנן כעין דאורייתא ולכל מילי דרשות כרמלית לגמרי עשאוהו כשל תורה וכו' וא"ת ואיך אפשר דכל מה שאסרו בר"ה אסרו בכרמלית דהא גמרי' בפ"ק גבי כרמלית היא גופא גזרה וכו' וי"ל דהתם הוא במלתא דשרי לגמרי דאין בעצמו דמיון למלאכה כגון עומד ברה"י ושותה ברה"ר שאין בעצמו של דבר זה דמיון למלאכה כלל אלא גזרה דלמא אתי לאפוקי וכו' תדע שאין ח"ש מותר בכרמלית ולא היה מי שאמרו ע"כ ונראה דמ"ש הר' בלשון ומסתברא אף שנר' כן מהסוגיא דגם בכרמלית מה שהתירו הוא דוקא מפני כה"ב משים דלא תיסק אדעתיך לומר דוקא מפני שס"ל כר"י דהא ליתא דאף לר"ש הדין כן ומה שהוכיח הר' מדין ח"ש שאינו מותר כ"כ הרמב"ן בספר תה"א דכ"ה וז"ל שלא מצינו היתר פחות משיעור לכרמלית אלא שלא עשאוהו כר"ה לגזרה שמא יעשה וכו' ע"כ ע"ש הרי שכת' בדברי הרא"ה אמנם י"ל בדברי הרא"ה דמאי מייתי ראיה למלאכה שאי"צ שאעפ"י שגם הוא דר' שאסור ככרמלי' מדין ח"ש דהוי מה"ת אסור והיא גופא י"ל בדברי הרמב"ן דמאי אתא לאשמועי' דודאי אסור גם בכרמלית כיון דלענין שבת נמי אסור מן התור' וכמ"ש רש"י בשבת דע"ד וכ"כ הר' המאירי שם וכ"כ הגה"א והמרדכי וגדולים אחרים וכן נר' לדקדק מדברי התוס' בשבת דצ"א ד"ה כגון דאיכא וכהרשב"א והריטב"א בחי' ע"ש וכן יש לדקדק ממ"ש הריטב"א בחי' שם בדע"ד וז"ל וא"ת ואיך לא אסיק אדעתיה דאוקמתה דיליה מצינן לפרוכי נמי האי פרכא וי"ל דהוה ס"ד דר"ח דכל שאינו בורר וכו' עש"ד וכיון שכן י"ל דאף דבדבר שהוא רה"ר כגון משאצ"ל וכיוצא