שו"ת מהר"ש אלפנדרי עה
Shut Mahars Alfandari 75 · שו"ת מהר"ש אלפנדרי · free full Hebrew text
Open in the reader →דאף לסברת היש מי שאומר הנ"ל הוא דוקא בכובע העשוי להגן מפני החמה אבל בסתם כובע הרי כתב מב"י ואחרו' דשרי משום דבודאי לא ילך בגילוי הראש וכמו כן בנ"ד דאין יכול לראות אין דרכי לילך בלא בתי עינים אפי' אמה אחת דודאי אין לחוש
והן עתה סמוך להדפסה בהיותי פה ירושת"ו ב"ה הראני הר"א שור ספרו של הרב מ"א ז"ל מנחת שי לפי שעה ואף שאני טרוד אמרתי אשימה עיני עליו, ושם בח"ב סי' ל"א כת' מהח' השואל שכ' דהחיי אדם מיירי בפשוטים אבל בב"ע שיש להם ידות חזקים אין לחוש וגם כיון שאינו יכול בלא ב"ע הוי כמו חגר שאינו יכול בלא מקל דמותר לצאת, והר' המחבר כת' שאין בזה כדאי להתיר מטעם שהן חזקים וגם שכן מבואר בתו' שבת דח"ן ד"ה מ"ש דכתבו דבזגין שיוצאין בני מלכים ל"ל דלמא מיפסק משום דסתמא תקועים הם בשלשלאות של כסף, אבל המעיין היטב בסוגייא יראה דתו' לא כ"כ רק לכי הס"ד אבל למאי דמשני רבא דמחי ביה מומחה וכן למאי דמסיק רבא בדס"ז בארוג בכסותו ודאי ל"מ מה שהחוב בשלשלת וכמ"ש התו' שם להדיא ד"ה הב"ע שבזוג שבצוארו אפי' ארוג בחתיכת הבגד שסביב צוארו ואינו יכול ליפול ע"י חתיכה וכו' וכ"כ רמ"א סי' ש"א דל"מ ארוג רק בדבר שדרכו להיות מחובר ע"ש במג"א וכו' וראיתי בשו"מ דכ' דאפי' נסבך בשערות לפעמים ניתק מעל עיניו ולפי מ"ש א"ץ כלל לטע"ז דאף אי איפשר להנתק כלל אסור, זת"ד עם כי הוא הרחיב הדבור יע"ש
ונראה דלא דק בכוונת דברי התו' והיותר תימא הוא דאיך הבין בכוונת דבריהם דס"ל דאף במקום דאין לחוש דשלפא דלא מהני אפי' מיהדק שפיר ואפי' תקוע יפה בשלשלאות דאסיר משום רק דלמא מפסיק דהא ודאי לא ניתן ליאמר דמלבד דאין סברא כלל וגם שהוא הפך כל מה שהוכחנו לעיל ועוד כמה מקומות אחרים ולא עוד, אלא שכ' דכן ס"ל לרמ"א ומג"א אמנם נר' דכוונת התו' ברור דמאי דכתבו בתקוע בשלשלת דמותר ודאין לחוש לדלמא מפסיק כן הוא האמת וכ"כ לקמן בדס"ח ע"ד רש"י דאף דאין לחוש משום שלפא ומחויא דבענין תקוע בשלשלת דבהכי ודאי ליכא חשש דנפיל ומ"ש התוס' דאפי' בחתי' בגד דלא מהני הם מדברים למאי דמוקי במחי בה ממחא שהוא ארוג משום דאי ל"ה אף אי ליכא חשש דנפיל יש לחוש שלפא ומחוייא דמשום חשש זה אסור אף בתקוע בשלשלת ואפי' בחתי' בגד ומ"ש התו' בסו"ד ולמאי דמוקי לה בגמ' בארוג בכסותו אתי נמי שפיר ר"ל דלא תיסק אדעתיך לומר דנר' דלפי הא דאמר ר"ש הוא דאינו תקוע כלל דזה אינו ומ"ש התו' דריב"א פירש דבירושלמי מוקי לה בקטנים דאפי' אי פסיק ומיתי לה ליכא איסור ר"ל דלדברי הירוש' ל"מ דאין לחוש לשלפא ומחויא אלא אפי' תקוע בשלשלת ל"פ והוא כתל' דידן גם מ"ש בירוש' ההוא דלא יצא בזוג שבצוארו בגדולים דלמא מיפסיק ואתי לאתויי דמשמע דאי קשור ומיהדק שפיר דשרי הא נמי דלא כת"ד דההוא גבי עבד אתמר דיש לחוש נמי משום שלפא ומחוי ולכן בעי דוקא ארוג דאם אינו ארוג אף אי מיהדק בשלשלת אסור ומ"ש רש"י ותוס' שם בדח"ן במ"ש ר"ג דכשהוא ארוג לא חיישי' לדלמא מפסיק אין לדקדק מזה דבעי' דוקא ארוג לחשש דדלמא מפסיק אלא דמשום דהוא לתרץ לפרכה דדלמא מפסיק כת' כן אבל ודאי דכי ליכא חשש דשלפא ומחוי כ"א רק לדלמא מפסיק דסגי במיהדק שפיר לבד ואף שאינו ארוג ומ"ש בשם הראש יוסף מעולם לא ראיתי אבל קשה עלי להאמין שכת' כן בדעת התוס' דאף במקום דאין לחוש לשלפא ומחוי כלל דאפי"ה אסור משום דלמא מפסיק אף שמהודקים היטב ומ"ש המנחת שי מהמג"א הרואה יר' שם להיפך שכת' ע"ד הש"ע אבל אם אינן ארוגים לא