שו"ת מהר"ש אלפנדרי עג

להיות תמיד בעיניהם ולא להוציא בידם הדבר ברור דהוי כדרך המוציאין ועדיף מעיר של זהב ומחט הנקובה באשה, דאי לא הוי לא מלבוש ולא תכשיט דודאי חייב ואיך כתב דזה תלוי במחלוקת האחרונים דנר' ודאי דלא עמד בענין זה כלל וגם ק' דאפי' לפי"ד הרי ע"כפ איסורא הוי אפי' אי הוי שלא כדרך המוציאין וכ"ש למאן דס"ל דחיוב וא"כ מה צורך עוד לצרף משום חשש דילמא נפל דנר' דמשום זה אין לחוש וכמו שאבאר לקמן בס"ד, ואיברא דזוהי שק' נמי ע"ד הרב חיי אדם שציין דבריו שם דאסר הבתי עינים משום דדמי לסומא לאסור דכת' דיש לחוש לדילמא נפל ג"כ דכיון דיש לאסור מפני דהוי כסומא אסור אפילו במקום דליכא הך חששא כגון בכרמלית

ונבוא לנ"ד דנר' דיש לאסור כמו בסומא וכמ"ש כן החיי אדם ואברא דאכתי י"ל אי הוו אסורא דאורייתא שהוא ואף כדרך המוציאין מ"מ י"ל כיון דטעם האיסור דהא משום דדמי לזקן וסומא בעקרן של דברים אלו לא הוזכר בדברי הראשו' והש"ע דחייב כ"א רק בלשון אסור ואף דהסברא מחייבת דכיון דלאו מנעל דהוו גם איסור דאו' מ"מ לא אוכל להחליט המאמר בזה ויש לעין בפר"מ והאחרו' ואין לי פנאי כעת ועכ"פ נר' דאסור מיהא הוי ולכן יש לתמוה על מה שהורה הרה"ג הנ"ל להתיר ולא בא למימר דשם דהוא משים דהזקנים הולכים בביתם בלא מקל אבל אם גם בביתם אינם הולכים כ"א במקל דשרי וכמ"ש האחרו' והכא בנ"ד אפי' בביתם ג"כ אפי' בד' אמותיו אינו כ"א רק בבתי עינים דוקא דנר' דהא לא מכרע משום די"ל דמ"ש כן הוא משום דאם גם בביתם אינם הולכים כ"א במקל זהו סימן שאינם יכולים כלל בלא מקל דאז שרי אבל הכא אף דבביתם הולכים בבתי עינים מ"מ יכולים לילך גם בלא בתי עינים ולכן נר' דמשו"ה גם בסומא לא אמרו זה כיון דיכולים לילך בלא מקל ולא עדיף מסומא ומהנר' דהר' ק"ב לא שלטו מאורות עיניו בסוף חיי אדם אמנם נר' דיש ללמד זכות על אותו צדוק במה שהורה להתיר דלא תצא תקלה מידו ח"ו דנר' ודאי דמה שדמה הר' ח"א נדון זה לחגר שיכול לילך בלא מקל אין דמיונו עולה ופה ושבא ושנא משום די"ל דבשלמא כיון דנושאו בידו המקל הוה משאוי ולא תכשיט וכמ"ש הר' מג"א הגם שיש לפלפל בדבריו וכמ"ש רבני האחרו' בזה והדברים ארוכים אכמ"ל מ"מ הא ודאי במקל כזה שנישאו בידו לא שייך לומר דהוי תכשיט ואסור אבל בבתי עינים שנישאו בגופו כדרך תכשיט ודרכן של בנ"א להיות בין עיניהם ועשוי לכך ולצאת בהם תמיד להנאתן ויש להם לבני אדם נחת רוח הרבה יותר משאר תכשיטים כי טוב מראה עינים למה לא יהיה בזה כדין תכשיטים להתיר ואף שיכול לצאת בלי בתי עינים בדוחק מ"מ כשהם עליו יש לו לגופו הנאה יותר משאר תכשיטים דנר' ודאי דמה שהתירו לצאת בתכשיטים לאו דוקא כשהוא לנוי וגדולה מזאת מתבאר מהש"ס שם בד"ס ממס' שבת לפי פירש"י דמשום דהמחט ראוי דחולקת שערה דהוי תכשיטים וכ"כ הרמב"ם בפי' ובחבורו ע"ש והגם דהתו' והמפרשי' הק' דאטו משו"ה לא הוי משאוי והא אינו לא מלבוש ולא תכשיט הא ודאי שאני התם דהוא רק לשמוע לאיזה עת שרוצה לחלוק שערא וזולת זה אין לו שום צורך לגופו לישא אותו אבל כשהוא כמו בנ"ד הדבר פשוט וברור דמודו והרואה יר' שם במס' שבת דכמה דברים דשרו אע"ג דלא הוי נוי והדר לישא אותו כיון דאורחיהו דאנשי בהכי לאיזה צורך וגדולה מזאת תנן הבנות קטנות יוצאות בחוטין ואפי' בקסמין שבאזניהם ופרש"י שמנקבות אזניהם ואין עושים נזמין עד שיגדל ונותנים חוטין או קסמין באזניהם שלא וסתמו וכו' ורבותא קאמר דאע"ג דלאו תכשי' הוי הוא אורחיה בהכי ולא משאוי ע"כ הרי מפו' דאע"ג דאינו תכשיט נוי ואינו צורך הרבה לצאת בו כיון