שו"ת מהר"ש אלפנדרי עב

דתל' דקאמר למאי חזייא אין נראה כן, וגם פירש"י דכתב למאי חזייא לתכשיט דקתני אינה ח"ח נראה ברור שהוא כמו שהבינו התו' ולא כמו שפי' הוא בכוונת דבריו וכן פי' רע"ב בפה"מ והרמב"ם ג"כ בפה"מ ובחבורו פי"ט מה"ש דמה דפטור במחט שאינה נקובה דהוא דוקא מפני דתכשיט הוא לה ע"ש, וא"כ הוא מן התי' איך אשתמיט מניה דמר דברי הרמב"ם, ולכן נראה ודאי דכוונת דברי רש"י הוא דאמאי אינו ח"ח, ומה שהק' הג' פנ"י לא ק"מ דכיון דאורחייהו דנשים לצאת בהם תמיד דאם אינו לא מלבוש ולא תכשיט דהוי משאוי וח"ח וכמ"ש ג"כ הרא"ש והר"ן והרשב"א בחי', וראיתי להר' בסי' ש"ג דה"ד הב"ח דכת' דמחט הנקובה שמעמדת בה קשוריה דפטור משום דאין דרך הוצאתה בכך דלא כמ"ש הב"י וכתב המג"א דלא דק מדקאמר בגמ' למאי חזו ולא קא משני דאין דרך הוצאתה בכך, ולפי מ"ש הפנ"י הנ"ל הא לא מכרע אלא דלפי מאי דכתי' דבריו תמוהים ובודאי דגם הב"ח הוא מפרש כמו שפ' כל הראשונים ונר' ליישב דס"ל דדרכן של הנשים להעמיד קישוריה דוקא במחט שאינה נקובה אבל נקובה היא כמלבושיה ולא כקישוריה, ולכן מה שהביא עוד המג"א להק' ט"ד הב"ח ממ"ש התו' בדי"א דאם תחובה בבגדה דחייבת ומ"ל בבגדה או בצעיפה ט"כ, אינו מבין למה הוצרך להביא מתו' דהא מתנ' הוא ואטו נעלם ממנו והאי לא אפשר, אלא מוכרח דס"ל דיש לחלק אלא דהב"י ס"ל דאין חי' וכמ"ש הט"ז דהוי דרך הוצאה, ובהיותי בזה נזדמן לידי ס' שו"מ מ"ג וראיתי שכ' בח"א סי' ק"ט שנשאל בדבר הבריללין הירוקים שנושאים הכואבי עינים להגן מפני החמה אי שרי לצאת בשבת ושרב אחד הביא מ"ש הפנ"י שהק' בעיר של זהב דהוי שלא כד"ה, והוא כתב שלא ראה הפנ"י דברי הט"ז ומג"א בסי' ש"ג שחלקו על הב"ח שכל שגם בחול מוציא הוי כדרך המוציאין ובזה ל"ק קו' הפנ"י בעיר של זהב ע"כ, מתבאר מדבריו דמה שיש לאסור בבתי עינים דהוא דוקא משום דיש לחוש לדברי הט"ז ומג"א שחלקו ט"ד הב"ח דכשדרכו לצאת גם בחול דהוי כדרך המוציאין ושהרב פנ"י לא ראה דבריהם, אמנם לפי"ד הפנ"י וב"ח יש להתיר בבתי עינים ומשו"ה כדי להחזיק באיסור הוצרך לומר ובפרט ששייך בזה חשש שמא יפול דאף שיש לו מוטות ונסבך בשערות הראש לפעמים ינתק מעל עיניו ונופל כמ"ש החיי אדם ויש לאסור ע"כ. ודבריו תמוהים במה שלא מצא לאסור כ"א דוקא לפי"ד הט"ז ומג"א דודאי הדבר פשוט ומפורש במתנ' ותלמודא דידן וירושלמי וכל הפוסקים דודאי כל שהוא ברור דדרכן של בני אדם לנושאו תמיד באיזה מקום או בין עיניו דאי לא הוי לא מלביש ולא תכשיט דהוי משאוי וחייב ואי אפשר לשום אדם שיחלוק בזה דאף הב"ח מאי דכ"כ הוא משים דאין דרך כלל לשאת מחט נקובה כ"א דוקא בלבושיה ולא בקשוריה ומשו"ה הוי שלא כדרך המוציאין וכדכתי' וגם הפנ"י כל מ"ש הוא רק לפלפולא בעלמא ולא לדינא דבעיר של זהב הוק' לו לס' ר"מ כיון דכל הנשים אין דרכן לצאת בעיר של זהב כ"א רק אשה כזאת למה לא דמי לאומן במחטו דפטור משום דהוי שלא כדרך המוציאין אבל לדינא מודה ודאי דהוי כדרך המוציאין לכ"ע דאפ' רבנן דפטרי דה"ד משום דהוי תכשיט וכ"כ דבמחילה מכבודו לק"מ גם מ"ש ליישב דברי רש"י דס"ל דהוי שלא כדרך המוציאין עם דהוא עפ"י הנחה סוברת דאין דרך הנשים לצאת במחט שאינה נקובה ורק זאת ומפני זה קאמר דהוי שלא כד"ה, אבל בקושטא ליתא כיון דתו' וכל הראשונים שפה אחת דהוי כד"ה ושגם רש"י ס"ל כן, ומאי דמקשה הש"ס למאי חזי הוא דלמה לא והיה חייב כיון דדרך נשים לצאת בכך והוי דרך הוצאה ודאי דגם הוא ביטל דעתו במה שחשב לפרש

וא"כ גם באלו הבתי עינים דנדון הגאון שו"מ דהם לצורך הכואבי עינים ודרכם ע"כ