שו"ת מהר"ש אלפנדרי סח

ע"כ ור"ל כמו קבלנות שהתירו היכא דשיך לומר גוי אדעתא וכ"כ הר"ן שם דבאריס אע"ג דמטי ליה הנאה לישראל אינו מכוין הגוי כ"א רק לעצמו והנאתיה דישר' ממילא קא אתי וראיתי להר' קמ"ר דצדד בזה בכונת דברי הר"ן עי"ש ולעד"ן כמו שכת' בפי' בתרא ויש להוכיח כן מדבריו וממ"ש כקבלנות דהא לא מתהני הישראל ממלאכת שבת כלל ויש להרחיב הדביר לעת הפנאי ושו"ר ג"כ להר' ברכות המים בסי' רנ"ב דכת' וז"ל ופי' דברי הר"ן הנ"ל דלעולם הר"ן מפרש דההיא דפ' כ"כ מירי בקצץ ואפי"ה אסור וכו' ע"ש ויש לשאת ולתת בדבריו לעת הפנאי ומתוך כל דברי הראשונים שכתבתי לעיל נר' כמ"ש ה"ה בנו"ב מ"ת סי' ח"ל ומהנר' דאשתמיט מיניה דהנוב"י דברי הראשונים הנ"ל ולפי"ד הראשו' יש לעמוד ע"ד מב"י סי' רמ"ג שהשיב ט"ד הר' מהרי"א שהכריע שא"א לגרוס בדברי הרא"ש בקבלנות משום דאפי' לדברי המתיר בשוכר גוי בדבר ידוע במלאכת הקרקעות הנ"מ בשדה משום דאעפ"י שלא יעשה מלאכה בשבת ישלים ביום אחר אבל תנור ומרחץ שאם לא עשה מלאכה בשבת הפסיד הישראל ריוח אותו היום נמצא ישראל נהנה ממלאכת שבת ואסור כת' הר' ואעפ"י שאפשר לדחות טע"ז מ"מ וכו' דנר' דמ"ש הר' טעמו ונימוקו עמו שהרי הך ס' המתירין שכתב הוא סברת האיכא מ"ד שה"ד הר"ן כנ"ל ומבואר שם דהט' משום דאין הישראל נהנה ממלאכת שבת וא"כ שפיר קאמר הר' מהרי"א וא"כ הרב"י מפרש ככונת האיכא מ"ד לכונה אחרת כדי לדחות דברי מהרי"א חוץ מפשטן הי"ל להודיענו וגם שהרא"ש גופיה נראה דמסכים לס' ר"י שהביא דבריו בפ"ק דשבת דסל"ה גם הוא לא חלק ע"ד ונר' דמסכים עמו וכן הוא דעת כל הראשונים שהבאתי דבריהם לעיל דאפי' בקבלנות כל דאית ליה הנאה לישראל ולא יוכל להשלים אותה ביום אחר דאסור והיותר קשה בדברי הרב"י דנר' דס"ל דאף במשכיר לשנה או לח' דגם זה שרי דאף דבודאי הישר' לא יקפיד על ביטול דיום שבת כיון שרואה שמקפיד על ימות החול אינו יודע שלא יקפיד על יום השבת ואדעתא דישראל קא עביד ולא עוד אלא דכאן לא כת' כ"א רק ואעפ"י שים לדחות וכו' ואילו בסי' רמ"ד בדין קבלנות שנחלקו הפוס' נר' דס"ל דלמאן דס"ל דאין לחוש למראית העין שרי לשכור לגוי בדבר וידוע שזמן אף בתנור ומרחץ דמטי ליה הנאה לישראל ממלאכת שבת ע"ש ולא ידעתי מה ראה על ככה ומה לו נתחדש לומר וכי תאמר שהוא מפני שראה מ"ש רי"ו בשם ר"ן ז"א דהרב"י כתב שם דיותר נר' דר"ן ה"ק וכו' פי' שהגוי מקבל עליו כל מה שיעלו פירותיו בדבר ידוע שנותן לישר' בכל חדש

אמנם בס' מאמר מרדכי סי' רמ"ג האריך לדחות דברי הר' ב"ח ושהעקר כמ"ש הר' מהרי"א ונרגש ממ"ש רי"ו בשם הג' ר"ן וכתב שהעקר כמ"ש הרב"י במסקנא שלא התירו אלא בשכל הריוח לגוי וכ"ן למעיין שם ברי"ו ז"ל שלא נחית לחילוק זה ומרן שכתב בתחלה להתיר היינו לפי מ"ש כאן בב"י דיש לדחות טעמו של מהרי"א באופן שאין סתירה מדברי רי"ו לדברי מהרי"א ט"כ דנראה דהבין דגם בסי' רמ"ד לא החליט המאמר דיש לאסור ושהעקר כמהרי"א הגם שלא ראה לדברי הראשונים דכתיבנא

ואפשר לומר ג"כ דמ"ש הרב"י כן הינו בתחילה לפי מאי דסליק אדעתיה בכונת דברי רי"ו אבל למאי דמסיק בכונת דברי רי"ו הא ליתא ודוק כי קצרתי וראיתי להר' ברכות המים בנ"י לסי' רנ"ב דכת' בפי' דברי הר"ן הנ"ל וז"ל דלעולם הר"ן מפרש דההיא דפ' כ"כ מיירי בקצץ ואפי"ה אסור וכן יש לדקדק מדלא כת' ולא דמי דהתם לא קצץ אלא כת' דהתם