שו"ת מהר"ש אלפנדרי סג

דראוי להקל כס' המקלים כדעת הרמב"ם כיון דאית לן ס"ס להחמיר ס' אי כהרמב"ם ואת"ל כהרמב"ם דילמא הלכה ככסו' דלא התיר הרמב"ם אלא כשאינו מקפיד ברם אחרי דמרן ס"ל להתיר אפי' במקפיד על ביטול השכיר אין לנו לעשות ס"ס בין להחמיר בין להקל נגד מרן כמש"ל סי' ג' בס' מוכן ביוט"ב עכ"ל ולע"ד אחרי המחי' אין דבריו נראים כי המה תמוהים מכמה אנפי וטרם שיח אומר כי היסוד דהניח דאף דיש ס"ס להחמיר דעכ"ז יש להקל כפסק מרן כמש"ל באורך בס' ג' אינו של קימא דהרואה יראה שם דקאי ע"ד השביתת יו"ט א"ח סי' ט' דיצא לחלוק ע"ד מרן בס' מוכן ביט"ב משום דאיכא ס"ס להחמיר דחה דבריו והביא מ"ש ההסל"א א"ח סי' י"ג דאין רשאים להקל בס"ס נגד פסקי של מרן וכתב דאין לומר דה"ד כשמרן מחמיר אבל כשמרן מיקל אז הרשות נתונה להחמיר כיון שיש ס"ס להחמיר. הא ליתא דמידי הוא טעמא דקבלנו הוראותיו וא"כ מה סברא יש לחלק, ומלבד שהסברא נותנת כן יש לי אילן גדול לסמוך עליו מהריב"ל בח"ב סוס"י י"ג דכתב וז"ל ואע"ג דהרא"ש וזולת ס"ל דע"א ביבמה אינו נאמן ואדרבא איכא תרי ספקי להחמיר הא לאו מלתא דכיון דנהגו להקל ע"פ רוה"פ בע"א ביבמה לא מקרי ס' להחמיר ש ההיא ס' כמאן דליתא ע"כ והא ודאי לאו שמ מתיא לענין שיש להקל כפ' מרן אף שיש ס"ס להחמיר, ולא מצא הרב לסתור דברי השביתת יו"ט בפרט זה דכשיש ס"ס להחמיר ומרן מיקל שיל"ה כדבריו כ"א רק להר' באמ"ח ח"ב יו"ד סי' ב' ואיהו גופיה הביא שם מס' בן אברהם שמהרי"ן, ועיש בא"ח סי' ח' דגם הוא בהסכמה עלה לאסור דלא כמרן ע"ש, וא"כ הא ודאי לא מפני זה יש לסתור דברי השביתת יו"ט ומהר"י ן' יעיש, ומ"ש הרב דהסברא נותנת דאין לחלק כיון דהטעם הוא מפני שקבלנו סברתן, אדרבא לפי ה"ט איפכא מסתברא דאדם יכיל לקבל עליו לאסור ע"ע מה שהוא מותר אבל מה שהוא אסור איך יקבל ע"ע להתיר, והא ודאי היכא שיש ס"ס להחמיר והוא שצדדי הספקות שוים דהוי כודאי איסור אף שהוא במידי דרבנן וכמו שהארכתי במ"א מדברי כל הפוס' ראשונים ואחרונים וגם מרן עצמו ס"ל כן ולא מבעיא בעירנו שנר' דלא קבלו כ"א רק להחמיר ולא להקל וכמ"ש בספרי הרבנים וכמ"ש ג"כ הרב חק"ל ועיין בס' משנת ר"א ח"ב ביו"ד סי' יו"ד וסי' נ"א ובזכרו' סי' ס"ב וז"ל ואף דקבלנו הוראות של מרן להחמיר ולא להקל עי' באחרונים ע"כ ועיין להרב שמן המשחה בסי' נ"ה דח"ל דכתב בסו"ד נמצא דסד"ר הוא דנקטי' להקל, ומה גם דהי"ל לומר פסק מרן תכריע אלא כיון דהוי דבר שי"ל מתירין נהגו להחמיר דל"א בזה סד"ר להקל דודאי לפ"ז דכשיש ס"ס להחמיר דיש להחמיר, דלפי"ז לק"מ ע"ד השביתת יו"ט, אלא דגם למקומות שתופסין גם להקל כשיש ס"ס להחמיר כיון דהוי בודאי איסור דיש להחמיר, ועדיפא מינה כתב הר' כרם שלמה ביו"ד סי' י"ד דאם רבו האוסרים אית לן למיזל בתרייהו אף שהיא נגד מרן ע"ש ובחק"ל יו"ד סי' ט"ל דמ"א וע"ע בשיו"ב יו"ד סי' שכ"ד דכתב דבכמה דברים פשט המנהג להחמיר אף דמרן מיקל ועי' להר' שר"א בח"ב ביו"ד סי' יו"ד שכתב שיש להתיר בסתם יינם בזה"ז שלא כפסק מרן מפני שיש ס"ס ורק מפני שהמנהג לאסור ע"כ, ועיין בס' פרי צדיק סי' י"ד דח"ן ובס"ה שער אשר הנמ"ח בא"ה סי' כ"ט ועיין חסל"א יו"ד סי' כ"ט, וכבר הארכתי במ"א דאף במקומות שקבלו הוראת מרן והוא מחמיר לאסור כדברי האוסרים דמידי ספיקא לא נפקא ואם יש ס' אחר שיש להתיר וא"צ להאריך עוד בזה דנר' ברור דאף במקום שקבלו עליהם אף להקל כפסק מרן בנ"ד ודאי אסור מכמה טעמי וכמו שאבאר דנר' דאעיקרא יש סוברים דמה שקבלו הוא דוקא במאי דכייל לפסוק כתרי מגו תלתא משום דאזלינן בתר רובא