שו"ת מהר"ש אלפנדרי סב

א"ח סימן תקמ"ה כתב צריך לעמוד בדבר ונר' דנקטי' להקל דמלבד דמהרש"ל סל"ה וכן מפי' יוצא מתו' עירובן דמ"ו ע"ש ולכן נר' דיש לסמוך ע"ד מהרש"ל להקל אף באבלות וכ"ש דיש להניח תפלין

ע"ד שלמה אליעזר אלפאנדארי ס"ט סימן ח

נשאלתי מחכם אחד בראובן שיש נו תנור בתוך העיר ויש לו פועלים גוים שאופים בכל ימי השבוע וגם ביום שבת אי שפיר עבד שלפי דעתו כיון שהם מושכרים לחדש לא הוי שכירי יום אלא הוי בקבלנות ושאל ממני אם אני מסכים בזה או"ל

תשובה הדבר ברור שהוא אסיר ואף כי לא היה צורך לכתוב בדבר פשוט כזה מ"מ אין מדרש בלא חדוש ואומר חדא דנר' ודאי דאין זה כ"א רק שכירי יום ולא קבלנות אף לדעת הרמב"ם דשכורים לח' או לשבת היי כמו קצץ עם הגוי שיארוג לו בגד דמותר משום דגוי אדעתא דנפשיה קא עביד וכ"כ מרן בסי' רמ"ד סעי' ה' הא ודאי דהכא בנ"ד אף לפי"ד אסור דכיון דמתני עם הגוי שיעבוד בכל ימי השבוע ושבת בכלל ימי השבוע ה"ה כמתנה עם הגוי שיעבוד ג"כ בשבת דהגוי מוכרח לעבוד ביום תבת בשביל ישראל ואף שראיתי לרב גדול בדורנו בס' הנדמ"מ צל הכסף בא"ח סי' ד' שנדונו היה בראובן שנתחייב לתת לצבא בשר בכל יום ואפי' בשבת ושכר פועלים גוים לזמן שנה אחת בסך מה שישחוט בכל יום דוקא וגם בשבת שאנשי צבא לא יקבלו בשר הנשחט מיום אתמול כ"א רק ביומו וע"ז כת' שיש להתיר לפי"ד מרן וקשר חבל בחבל ימא בנימא ותורף דבריו הוא שבדעת הרמב"ם שמתיר בשכיר שנה איכא פלוגתא מהרמ"פ שה"ד הדב"מ סי' קל"ב ומג"א וט"ז ומט"א סי' רמ"ד ופנים מאירות ח"א סי' ק"ל ס"ל דלא התיר הרמב"ם אלא בשאינו מקפיד הישר' על השכיר אם הוא בטל ממלאכת איזה יום דאז הוי כקצץ דלא הוי כשליח ישראל וגם לא הוי כמתנה שיעבוד בשבת כיון שהרשות ביד גוי לעשות ביום אחר אבל אם מקפיד גם הרמב"ם מודה דאסור דאף אי נימא דלא הוי כשכיר יום וכשלוחו של ישראל מ"מ כיון דמקפיד הרי הישראל נהנה ממלאכת הגוי והמשיגים שם בדב"מ והלבוש שם סו' רמ"ד ומ"ך ש"א ספ"ד ומהר"י אירגאז הו"ד במים רבים סי' י"ד ס"ל אף אי מקפיד ומחויב השכיר לעשות גם בשבת עכ"ז להרמב"ם מותר וכ' עוד שדעת מרן ג"כ להתיר בכל גוונא לפי מ"ש הבית יהודה סי' מ"ד ואליה רבה סי' ש"ז וחסל"א סי' ט' שדקדקו ממב"י סי' ש"ז דמותר ליתן לגוי בער"ש מעות כדי לקנות לו סחורה וכן ליתן לי בע"ש סחו' כדי למכור בשבת אף אם יום השוק בשבת אפי' אינו אלא ביום שבת דהתם כשאינו אומר לו שיקנה בשבת ושכ"כ המ"ך וכת' הב"י דהעיקר כדעת מרן ודלא כמג"א וט"ז וא"ר ועולת שבת דס"ל כשיום השוק בשבת הוי כאומר לקנות לו בשבת ומע"ש שמפני שנרגש ממ"ש בסי' רמ"ד וסס"י רמ"ז דאפ' דל"ש הרמב"ם אלא בשוכר את הגוי לעשות לו מלאכה מיוחדת אבל אם שכרו לכל המלאכות שיצטרך תו"ז השכי' אפ' דמודה דאסור כת' דאין צריך הטעם כמ"ש המג"א ס"ק ט"ז משום דקרוב הדבר שיצטרך למחר מלאכה אחרת ומרויח דהמג"א לטעמיה אזיל דהוא מכת המחמי' כדעת הרמב"ם אלא נר' דשכרו לכל המלאכות ל"ד לקצץ דקציצה ל"ש אלא במלאכה מיוחדת יהיה איך שיהיה כבר הוכחנו דמרן ס"ל כדעת הסו' דהרמב"ם מתיר אפי' כשישראל מקפיד על השוכר שלא ישב בטל יום אחד ומוכרח השכיר לעשות מלאכה גם בשבת ועפי"ז נתישב מה שהיה לבו מגמגם על מש"ל