שו"ת מהר"ש אלפנדרי סא

קולא שנוהג אבילות בשבת וכו' ותפילין יום א' וכו' עש"ד ומזה נר' דגם מ"ש מהרש"ל די"ל דמס' ר"ש ק"ו לאבילות ויש לפסוק כמותו לענין אבילות דהלכה כדהמ"ב דבריו נכונים מאד דודאי לפי"ז אין לחייבו בשום אבילות כלל ומאי דדקדק מלשון דנקט ז"י אבלות מלבד דאין זה דקדוק ואדרבא י"ל דמדקאמר ז"י אבלות דגם יום א' בכלל ומה גם דהעקרא דמלתא גם לענין וירושה אינו מוסכם דהבעל יורשה דאיכא מאן דס"ל דאין בעלה יורשה וכבר דברו מזה רבים מגדולי הפוס' וגם רבני האחרו' וכבר הרחבתי הדביר בזה במ"א ולכן ברור דאין להחמיר באבילות כלל וכמ"ש מהרש"ל ומ"ש עוד דפלא שלא הובא ד' ישש"ל להלכה בשום פוסק כדי שנדע שעכ"פ הבעל פעור וכו' דאם לא יהיה מיתה וקבורה ביום א' גם יו"א הוי דר' וכו' להקל ולכן כת' שעכשיו שיש חרגמ"ה איך יתן עיניו לגרשה ואינו בידו ולכן חייב הבעל באבילות ולכן לא הביא שום פוסק דברי מהרש"ל לקולא ע"כ

והפלאה זו איני יודע מה היא דאפי' לפי"ד שלא הזכירו האחו' את דברי מהרש"ל מפני זה אין לדחות דבריו דרב גובריה ורב חיליה ומי כמוהו מורה ועוד דכבר כת' במקום אחר דיש מרבני האחרו' שהביאו את ד"ק וכעת בל"ש ספר ותו דאף לפי"ד אין זו טענה למה שלא הזכירו האחרונים בה דברי מהרש"ל משום דאכתי צריכין אנו למודעי לדברי מהרש"ל דנ"מ טובא גם עכשיו בזה"ז כשיש לו היתר מק"ר וזיכה לה הגט ומתה אח"ך דלולא דברי מהרש"ל גם בזה היה צריך לנהוג אבלות גם דיש לתמוה איך לא הביט עין במ"ש הישועות יעקב באה"ע סי' ז' סק"ח שבא מעשה כזה לידו ואמר שכדאי הוא מהרש"ל לסמוך עליו שלא לנהוג אבלות כלל והר"ז ספרו כנ"ל הוא מורגל וידוע אצל רבני דורו אשכנזים ודברי הישועו"י הזכירם ג"כ הפ"ת בם בא"ה סק"ז וכתב שם הפ"ת שגם הרב ב"מ דבר מזה וע"ש בב"מ דהצ"ע מ"ש הר' מהרש"ל דאף דאיירי בנכתב הגט דל"ד דה"ה בלי כתי' וכו' מב"ב כתו' ובגיטין דשי"ב דאף לר"ש כתיבה דוקא וכו' ולשון הסוגיא מוכח כהתו' דמשמע כתיבה איכא בניהו ולא משעת נתינת עיניו לגרשה ע"כ וי"ל דדעת הר' מהרש"ל הוא דאף שמדברי התוס' מוכח כן מ"מ לס' רשב"ם מוכרח דס"ל דלר"ש ל"ד ומה שחילק הר' מחנה חיים דע"כ בזה"ז דאיכא חרגמ"ה כבר כתב כן הר' ח' ס וה"ד הר' כ"ש ופ"ת שם וכבר הוזכר גם זה ברבני הספרדים ה"ד הרה"ג מהרא"ג בס' חקי חיים סי' ע"ו אמנם נר' דזה דוקא לענין ירושה לס' רשב"ם אבל לענין אבלות שכת' מהרש"ל דכיון שמאסה ונתן עיניו לגרשה דשוב אין לבו דוה עניה וליכא שום מרירות עליה נר' דגם זה"ז ס"ל כן וכן נראה שהרי בזמן מהרש"ל היה נהיג חרגמ"ה ולכן י"ל ע"ד הג' ישועות יעקב נר' לכאורה דדוקא בנ"ד לה התר מק"ר והושלש הגט ואפשר לומר דל"ד קאמר אלא דכך היה המעשה או אפשר דהבין בדברי מהרש"ל דנ"ד היה דגם היא נתרצית וס' ישוע"י אמצ'א

ושוב נזכרתי שהרב ערך השלחן באה"ע שם בסי' צ' כתב ע"ד מהרש"ל דלא מסתבר כוותיה דכיון דיורשה וחשבינן לה כאשתי הו"ל תרתי דסתרן וגם דמ"ש דהו"ל כר"ש משום דהלי' כדה"ב דכתב הר' ב"ד ביו"ד סי' קצ"א דלא אמרי הל' כדה"ב בס' דחויה ע"ע, ואין זו טענה לדחות דברי מהרש"ל דבכה"ג דלא מנכרא מלתא שהוא ב' דברים נפרדים י"ל ספיקא דרבנן לקינא אע"ג דסתרי אהדדי וכ"ש באבלות דקיל, ואף למ"ש הרדב"ז בחדשות סי' רס"ח דגם באבלות תרי קולי דסתרי ע"ש התם הוא באבלות עצמה גם מה שטען ממ"ש הרב"ד אף שדעת הב"ד כן וכ"כ כ בא"ח סי' שי"ד לא מפני זה יש לדחות דברי הגאון מהרש"ל ומלבד דשכנגדו חולק בזה הר' גו"ר כלל ה' סי' יו"ד והר' חיד"א במחב"ר