שו"ת מהר"ש אלפנדרי נט

כיון שלא נתיאשו ומ"ש הש"ך בשם הרמב"ן דאם הוא מחמת שנאה דחל אבלות וכתב דבזה דאחר ב' ימים יקבר היי כולו כיום ארוך ועד זמן הקבורה הוי אונן ע"ש ונראה דאם אין שום צורך להתעסק במת כלל דלא הוי אונן לפי מה שזכורני מ"ש ריה"ח בשי' לברכות דח"י וז"ל הורה רהל"מ על א' שמת ותפסו המישל ולא הניחו לקוברו שאין אנינות חל עליו דל"ק ביה מ"ש מוע"ל כיון שאין מוע"ל לקוברו ומ"מ לא נדמהו לנתיאשו לענין שיחול אבלות וכו' עשד"ב וכ"כ בתוספ' הרא"ש שי"ל דל"ד לההיא משום דהכא יכול לדבר בצורכי הקבו' וכמ"ש הר' גופיה שם לחלק דבשבת להחשיך על תחום ושוב נזכרתי שמזה זמיר עמדתי בזה ובמ"ש הב"ח בשו"ת החדשות ונוב"י ובשו"ת יהודה יעלה למהרי"א ובס"ק לשון חכמים די"א וכעת אין הס' עמדי וגם אין לו פנאי לעמוד בכל מ"ש בזה הר' מהרש"ק ואיני יכול להחליט המאמר ורק אומר דמ"ש הרב דבשבת אינו כדין אונן ז"א דדברים שבצנעא נוהג כל היום וכמו שהוכחתי מהפו' ראשונים ואחרו' ולא הוי כמו מת בתפיסה וה"ה שחיב ב"מ: **(אחר נ"ה אם פטור מהתפילין כאותו יום דעתיד לעמוד משום דלגבי דידיה הו"ל כפו יומא קמא עיין להרב גדול בדורינו שארית יעקב אשכנזי נר"ו סי' פ"ב דעירב זה עם הסברא דרכינו יחיאל שאינו מונה לשבת להתחלת האבלות עכ"ל עי"ש וספר שארית יעקב הנ"ל לא ראיתיו עד הנה. ומלשון הפרה א"א שנקט הספק בהבא אצל ג"ה ביום השביעי משמע דוקא בכה"ג הוא דנסתפק ואם כא כתוך ו' פשיטא לו דאינו מניח תפילין בו ביום שבא דלענין תפילין הו"ל יום ראשון אע"ג דאינו ראשון למנין שבעה דנגרר אחר ג"ה, ולכאורה היה נראה להוכיח כן במכ"ש ממ"ש הכנה"ג הגה"ט (סי' שפ"ח אות ד') וה"ד מ"ן הגהמ"ח לעיל שנסתפק במי שקבר מתו או שמע ש"ק ברגל אי שרי להניח תפילין כיום א' שאחר הרגל ועי"ש מסיק שאסור והתם אינו יוס א' למנין ז' דיוט"ב עולה מן המנין אלא משום שלא נהג כו דברים של פרהסיא וביום שאחריו מתחיל לנהוג אסר כהנחת תפילין כ"ש זה שבא אצל ג"ה בתוך שבעה שלא שמע ולא נהג שום אבלות לפני זה שאסור להניח תפילין בו ביום שבא, ואף שהא"ר באו"ח סי' ל"ח אות ג' ס"ל דמניח תפילין ביום א' שאחר יו"ט י"ל דוקא שם ס"ל הכי משום שכבר נהג דברים שבצנעה כמ"ש ההוא עצמו ועיין ברכ"י ומח"ב באו"ח סי' ל"ח ועוד אחרונים שחלקו על הכנה"ג ומבואר נמי כדבריהם הטעם כמ"ש הא"ר ומשום דסר ממנו, מר המות דימי הרגל דעדו עליה אלא דשו"ר להכסא אליהו באו"ח סי' ל"ח וימי שלמה בפ"ד מהלכות אבל ה"ט שכתבו דדינו של הכנה"נ לא שייך אלא בא"י אבל בחו"ל דאיכא יוט"ב דעולה מן המנין אין ספק דליום המחרת חייב בתפילין גם להכנה"ג ולכאורה כיון דעיקר פסקו של הכנה"ג הוא לטעם השני שכתב המ"ב משום דביום זה נתחייב לנהוג דברים שבפרהסיא עטיפת הראש וכפית המטה וכו' לפי טעם זה לא נראה לחלק בין א"י לחו"ל ויש להתיישב בכ"ז ואני אמרתי בחפזי ועיין טהרת המים בשיורי טהרה מערכת א' אות ע"ד וחס"ל סי' ל"ח אות ג' ואחר כתבי זה כרגע נ"ל ספר אפיקי מגינים וראיתי לו בבאורים סי' ל"ח אות ד' שנסתפק נם הוא בדין זה דהבא אצל ג"ה ביום השביעי או כתוך שבעה אם מניח תפילין ועי"ש שהאריך הרבה ותו"ד שני הדברים גורמים איסור הנחת תפילין לאבל אבלות ומרירות וממילא הבא אצל נ"ה ביום השביעי כיון דאינו נוהג אבלות אחר שיעמדו המנחמים חייב אז בתפילין אמנם כל עוד שהמנחמים שם וכמו"כ אם בא בתוך ז' דנוהג כל דיני אבלות זה תלוי בחקירה איזה ימים מבטל ממנו ג"ה אם ימים ראשונים שעברו עד שבא והו"ל כאלו נהג אבלות משעה ראשונה ודינו בכ"ד כמו נ"ה וסותר. ג"כ בתפילין או ימים האחרונים ויום ראשון שבא דינו כיום ראשון אלא כנשנשלם האבלות מג"ה נגרר הוא אחריו ונשלם נם מאתו והימים)**