עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryשו"ת מהר"ש אלפנדרי

שו"ת מהר"ש אלפנדרי נח

Shut Mahars Alfandari 58 · שו"ת מהר"ש אלפנדרי · free full Hebrew text

Open in the reader →

נכונים דבחוה"מ מניח תפילין ומה גם דסברת הרמב"ם ודעימיה דבמועד אפי' דברים שבצנעה אינו נוהג שוב אחר זמן רב ראיתי מ"ש הפמ"ג במשב"ז סי' ע"א וגם מ"ש בספר משחא דרבותא ביו"ד סי' שצ"ט ובספר רוב דגן סי' תרצ"ה ובספר רב אשכנזי אחרון חיים של שלום סי' י"א ובאורחות חיים הל' יו"ט ד' צ"ב ולאפס פנאי ולהיותי טרוד לא עמדתי עוד בזה ורק את זה אגיד שראיתי בקונטרס כת"י מזמן קדמון כמו מאה וחמשים שנה מו"מ בש"צ שהי' כותב ומעלה בפנקסו הוראות רבני הזמן וכתב שם וז"ל מעשה שמתה אשתו של משה אלקולימרי ביום שבת חופת בנו שמואל ויום ראשון נכנס לאי' וביום הששי הורה גבר הרב מוהר"ר חזקיה אלפאנדרי ז"ל דיניח תפילין בברכה ע"כ ונראה ודאי דקודם לכן אפי' ביום ראשון יניח תפילין בברכה אלא ביום הששי אף דהוא יום ח' שהתחיל בנו אבילות הורה דיניח בברכה משום דבכה"ג נראה דאין להסתפק כלל ביום הששי ואפי' למ"ש הכנה"ג

אסיקנא דודאי בנ"ד דלאחר שעמדו המנחמים דלא נשארו אבלים כלל דמניח תפלין בברכה אף שהוא אצלו יום ראשון דשמועה ואפי' למ"ש השבות יעקב משום דהוי כמו שמועה רחוקה אמנם כשבא אצל גדול הבית בתוך ז' ימי אבילות שגם הוא צריך לנהוג אבילות עדיין דאף שנגרר אחר גדול הבית ולא הוי אצלו כיום ראשון של אבילות דאינו מניח תפילין לכל הטעמים של משאת בנימין ואין להסתפק משום דהוי אצלו כיום שני ואילך אמנם ראיתי בפנקס הנ"ל דכתב וז"ל מעשה כשמתה אשתו של הר' פלוני ובנו הקטן לא נמצא בשעת מיתת אמו וביום שני בא בנו הנז' ונצטרף עם אביו שהיא גדול הבית והורו רבני מתא של אותו הזמן שלא יאמר ברכה בהנחת תפילין מפני שהוא יום ראשון לענין תפילין בעבור שהוא לא נמצא בשעת מיתתה ונראה שהרבנים נסתפקו בדבר אי מניח תפילין או לא ולענ"ד נראה דאין להסתפק לכל הטעמים כיון דהוא יום ראשון לשמועה והוא באבילות דמעולל בעפר וכו' ומה שמקצר באבילות משים גדול הבית אין זה מחייבו בתפילין אלא שיש להתיישב בדבר משום דכיון דאיסור התפילין אפי' ביום מו"ק הוא דרבנן דמדאורייתא חייב למיתב דעתיה וגם דלדעת מהריע"ץ הוא חייב בתפילין גם מדרבנן א"כ אולי ס"ל דבעינן נמי שיהא יום ראשון דאבילות דוקא ולאפס הפנאי נעמוד עוד בזה בל"נ: *) שלמה אליעזר אלפאנדארי ס"ט ואחר ששלחתי זה להדפיס נזדמן לידי ספר טוב טעם ודעת להג' מהרש"ק מ"ג ח"ב וראיתי שם בסי' ר"א שכתב אודות המקומות שאין מניחין לקבור עד אחר מ"ח שעות והביא מ"ש הש"ע סי' שמ"א במי שמת בתפיסה שאין אנינות ולא אבלות **(עיין שו"ת האלף לך שלמה למהרש"ק סי' תק"ע שנשאל כזה וז"ל מה שנסתפק בדין הכא ממקום קרוב אניה מה דינו בהנחת תפילין ביום ההוא אם דינו כשמועה קרובה אויל תשובה כסוף ספרי אבל יחיד פלפלתי והעליתי שלא יניח תפילין וכן נ"ל נם עתה ויש טעם כדבר דבשלמא לענין שבעה ימי אבלות דהוי תקנתא דרבנן הם אמרו והם אמרו דאם הוא ממקום קרוב נגרר אחר גדול הבית אבל איסור הנחת תפילין ביום א' או ביום שמועה הוא מכח דאחריתה ביום מר ועיקר מרירותא חד יומא בזה כלב האדם תליא מלתא וכיון דלא נודע לו עד עתה הוי עתה לו יום מר ואין לו להניח תפילין עכ"ל וספרו אבל יחיד לא נמצ"א ומדבריו הנ"ל משמע ודאי דאפילו בא אצל גדול הכית ביום ז' דלא נוהג אבלות אלא מקצת היום אין לו להניח תפילין, ועיין פדה את אברהם מערכת האלף ודף א' ע"ד ד"ה ולענין תיקון שכתב וז"ל אבל שנגרר)**