שו"ת מהר"ש אלפנדרי נה

אלא דהרא"ש כת' על שם רש"י דמשמע דס"ל דאבלות הוי דאורייתא ממה שפי' בסוגיא דאבל הוי עשה דיחיד דילפינן מיחזקאל וכו' אמנם ליתא כן בנוסחתינו אמנם אף אי סל"ה יכול להיות דמ"מ פטור האבל דהוי דר' דבטולי חז"ל לחיוב בשוא"ת וכיוצא לזה בטלו חז"ל לחיוב תפלין ביו"ט ב' וכמ"ש הרשב"א בתשו' ח"א (סי' ס"א) ונמצא דהדבר ברור דכיון שעמדו המנחמים דחייב וכן מבואר בלשון ת"ד והירוש' וכל הפו' דנקטו בלשון אבל ביום א' דהוא מפני שהוא באבלות דוקא ועי' להרב מהריט"ץ בחי' לפרק איזהו נשך דכתב דאם מת ביום א' ונקבר ביום ב' דמניח ביום קבורה אמנם אין להביא ראיה מדבריו משום דכל הבאים אחריו חלקו עליו והעלו דלא כוותיה משום דאפי' ביום א' דשמועה אסור בתפילין ע"ש, אמנם הכא בנ"ד דאינו נוהג אבילות נראה ברור דמניח תפילין לכ"ע וגדולה מזאת הגיד לי רב זקן אחד מזה זמן על שם רב גדול אחד דהורה ועביד עובדא בנפשיה כשמת לו מת דאחר שנמסר לכתפים דאין לו דין אנינות ועדין לא נקבר דהניח תפלין משום שעדיין לא חל עליו אבילות

וכן ראיתי למהרד"ף בס' שוש"ל ברפ"ג דברכות שהביא מ"ש הרשב"א בחי' וכתב וז"ל ולעד"ן דהא דילפי' לאיסור תפי' כל היום ראשון היינו אחר שחל עליו אבלות לאחר שנקבר אבל הכא מיירי באונן דאכתי לאו מעולל באפר קרע איהו לאו שמעי' לפוטרו עד דשמעי' ממתני' ואפשר שזהו טעמו של רש"י וכו' והק' התוספות דמה צריך לטעם וכו' ותי' דצריך לטעם דרש"י מיום ראשון ואילך וזה דוחק ולפי האמור ניחא דהוצרך רש"י לפרש טע"ז לומר דה"ד מזמן שמתחי' האבלות שיושב בקרקע ומתגולל בעפר אבל לא קודם לכן אלא ממתני' הכרח שלא דבר הלמד מענינו דכתי' בתריה ונעליך תשים הרי דל"מ קרא אלא מכי מטא זמן האבלות אבל לא קודם לכן בזמן אנינות וצ"ע ע"כ אשר לפי"ד מפורש יוצא דלא קאמר במתני' דפטור אלא קודם בזמן שמתו מוטל דאז דוקא פטור אבל כשנמסר לכתפים דאז חייב בתפלין וכמו בתפי' וכו' כיון שעדיין לא חל עליו האבלות עד שיסתום הגולל

אלא שדבריהם תמוהים שהרי קי"ל כשי' רוב הפו' דגם באונן חייב בכל דיני אבלות חוץ מנעל"ה מפני שיתעסק בצרכי המת וזהו אף בנמסר לכתפים ואע"פ שעדיין אינו מתחיל באבלות דשבעה שהרי אף אונן בשבת דאינו מוטל עליו לקברו אוכל בשר ושותה יין ועכ"ז דברים שבצנעה שבאבלות נוהג וכמבואר במ"ק דכ"ג כשהביא מחלו' ת"ק ורשב"ג וע"ש בתו' ד"ה יש ובחי' הריטב"א שם וכ"כ בכלבו סוף ה' אבלות סי' קי"ד משם הר"ף וז"ל דבשבת ויו"ט וחה"מ אין אנינות נוהג אלא בדברים שבצנעה ע"ש ובסמ"ק סי' צ"ה ובהגמ"י פ"ד מה' אבל וע"ע בכנה"ג י"ד סי' שמ"א הגה"ט אות ה' ומג"א סי' תקמ"ח סק"ח וב"ד ביו"ד סי' קס"ז והרב"ח סי' ע"ב וכבר הארכתי במקום אחר דמבואר מזה דגם בחול דאף שנמסר לכתפים דאינו מוטל עליו לקוברו דאף שעדיין לא התחי' זמן האבלות דמ"מ יש לו כל דיני אבלות משום אונן

וגם נר' דאף למ"ד דאונן אינו חייב בדיני אבלות מ"מ הוי יום מר טפי ומגולל בעפר יותר מלאחר שנקבר לפי שהוא אונן ואף שאינו מוטל עליו לקוברו ואפי' בשבת ויו"ט אסור בקדשים מפני זה וכמ"ש המ"ל פ"ג מה' אבל וה"ר מפ"ק דיומא ע"ש ועוד זאת יש לתמוה טובא דאיך מלאו לבו לתרץ כן מאחר דהירוש' לא ס"ל כן וכן הרשב"א ז"ל ע"ש וכ"כ גם בשי' מקובצת לברכות ע"ש וכן נר' ודאי דהוראה זו אינה נכונה ואח"ז יצא לאור ס"ה רב דגן וראיתי שם בא"ח סי' ת"ל שכת' דיש מו שהורה דאחר שמסר לכתפים וקודם שיקבר דיניח תפלין והוא דחה דבריו וציין למ"ש בירוש' והרשב"א ע"ש: