שו"ת מהר"ש אלפנדרי נד

דאורייתא וא"כ לפי"ז י"ל דלפי"ד רש"י דבזה דלא הוי אבל חייב אבל לפי"ד התו' אינו תלוי באבלות רק דגזה"כ הוא דביום ראשון דהוא יום מר אסור בתפלין כל היום כיון דיום שמועה הוו כיום מיתה ואע"ג דאבלות דיום ראשון דשמועה לא הוי דאורייתא מ"מ נקטי' דיום ראשון דשמועה הוי כיום ראשון דיום המיתה לענין תפלין

אמנם ראיתי להרא"ש בפסקיו פ' א"מ שכת' בתחלה דאבלות דיליף מיחזקאל דהוי דאורייתא מדיליף מינה לפטור אבל מן התפלין דהוי דאורייתא והיינו כמ"ש התוס' אלא דשוב כתב ולי נראה דאין ראיה מתפלין דפטור תפלין לאו מיחזקאל גמרי' דא"כ לפטור כל ז' כשאר מילי דאבילות דגמרי' מינה אבל לא מפטר מתפלין אלא יום ראשון אלא מדכתיב ביחזקאל פארך חבוש עליך אלמא תפי' אקרי פאר ואבל ביום מר מעולל בעפר קרנו ואין נכון שישים תפילין שהוא פאר תחת אפר ובשוא"ש בטלו חכמים מצות תפלין ביום א' ע"כ ומתבאר מדבריו דגם אי הוה איסור תפילין מדאו' כדסלקא דעתיה מעיקרא דהיינו דוקא מפני שהוא אבל אמעו"ל אסרה תורה ויש ללמוד מזה כיון דאסור תפילין דאורייתא אבלות נמי דאורייתא ומדברי הר"ן והריטב"א פ"ב דסוכה נראה דמפרש מכלל דכ"ע פטרי אלא די"ל דה"ד מפני אבלותו וכ"ש למאי דמסיק הרא"ש דאיסור תפלין דלא הוי דאורייתא כ"א רק מדרבנן דאבל ביום א' מעולל בעפר הכא דליכא ביה שום אבלות ומשום דכיון דהיה במקום קרוב ואלו שמע והיה יכול הוי כאלו כבר נהג אבלות כל ז' מהיכא תיתי שיהא פטור מתפילין וגם ממ"ש הרמב"ן בתורת האדם נראה דפטור תפילין דהוי דר'

וגם נראה דלדעת כמה גדולים שלמים וכן רבים דאפילו אבלות דיום מיתה וקבורה דהוי דר' ועי' לרבנים אחרי' בס' ברכ"י ומאמ"ר סי' ל"ב ובס' דרך המלך ה' אבל אלא דבדעת רש"י י"ל משום דבא"ז פ"ק דכתובות הביא מרש"י דהוי דר' וכן נראה ממה שפי' בפטור התפילין משום דהוי מעולל בעפר וכמ"ש הרא"ש **(נראה כמו שהבינו לכאורה החכמים המורים דבעל הספק לא נסתפק אלא בבא אצל גדול הבית ביום השביעי אי צריך לנהוג אבלות כל יום השביעי והיינו משנה שבא ועד הלילה ואפי' בא בשלהי דיומא ומצא עדיין נוהגים אבלות דגם בכה"ג מונה עמהם כמ"ש הב"ח (בסי' שע"ה) מיד בלילה בטלה ממנו גזרת שבעה כן נראה פשוט מלשון הזכ"ל ואף דנראה שיפה כוונו החכמים המורים בדעת בעל הספק אכתי יש לתמוה עליהם שלא היו צריכים להדאיב נפש האשה ביוש"ק והי"ל להורות שתלך ביום ראשון בבוקר בס"ד דהשואל ותנהוג אבלות עד הלילה אלא דבל"ה מעיקרא לא היו צריכים לחוש להספק הנ"ל כלל וכנ"ל וכ"כ בתשובת רב פעלים הנ"ל אח"כ והביא ראיה מדברי הרמב"ן בת"ה שהיד הב"י והב"ח בסי' שע"ה והביא נמי דברי הלבוש שכתב מפורש דאותו המעט עולה לו לשבעה ושכן כתב השו"ג ס"ק כ"ה וסיים דאפי' אם ימצא מאן דס"ל להפך אין לחוש לדבריו דהלכה כדברי המיקל עכ"ל עי"ש וכ"כ הטהרת המים בשיורי טהרה מערכת ה"א אות ע"ז וז"ל ומדברי הלבוש ולשון הרמב"ן שהביא הב"י בזה משמע דא"צ לישב באבלות כל יום השבוע, אלא גם בזה אמרינן מקצת היום ככולו וכ"מ מדברי הרמב"ן שהביא הט"ז בסי' ת"ב סק"ד שכתב ולא אמרינן מקצת היום ככולו כל שיש עליו חוב ליום שאחריו שעה אחת דהיאך נאמר שיפסיק מאבלות ויחזור לו ע"כ ומינה דאם אין עליו חיוב ליום שאחריו כלל אמרינן מקצת היום ככולו אע"ג דלגבי דידיה הוא יום ראשון ובו ביום מפסיק אבלות עכ"ל השיורי טהרה ונראה שגם דהוא הבין שבעל הספק לא נסתפק ביום שלם ועיין שדי חמד במערכת אבלות אות ע"ד שהרב מסגרת דהשלחן נמי נ"ל להקל כמקצת היום שלא כדברי בעל הספק הנ"ל וכן נראה להשדי חמד עצמו מסתימות הפוסקים יצחק נסים)**