שו"ת מהר"ש אלפנדרי נג

תלוי במה שמברך עד זמן העיכול שהוא מפני דהוי חיוב הנמשך ולא מדין תשלומין כדמוכח מהתלמוד והפו' שכתבו עד מתי יכול לברך נראה דהוא אף לכתחלה יכיל להמתין

ואגב אומר שראיתי להג' רע"א שם בסי' רס"ז דכ' וז"ל מסתפקנא אם אחד שלא קבל עליו שבת יכול להוציא לקדש למי שקבל עליו שבת די"ל דלזה שלא קדש דהוא חול אצלו הוי כאינו מחויב בדבר כההיא דירושלמי שהביאו התו' ביבמות י"ד דבן עיר וכו' או דהוי עדיף דיכול להביא עצמו לידי חיוב לקבל שבת וצ"ע ע"כ ולענ"ד

דודאי יכול להוציא ול"מ לפי מש"ל ע"ש רש"י והריטב"א והרב"א משום רבותיו והרב המאירי דאע"ג דלא הגיע זמנו דהוי ב"ח אלא דאף למ"ד דבן עיר אינו מוציא לבני הכפרים הא ודאי לא דמיא כלל משום דהכא ודאי הוי ב"ח דאם רוצה יכול לקדש גם לעצמו ולא משום דאינו רוצה להוציא עצמו עדיין הוי לא ב"ח: שלמה אליעזר אלפאנדארי. סימן ז שאלה ראובן בא ממקום קרוב אצל גדול הבית ועדין המנחשים אצלו שהדין הוא כשיעמדו המנחמים גם היא נגמר אבלתו נסתפקו החכמים הי"ו אם חייב להניח תפילין משום דלדידיה שיודע עתה הוי יום מר והוי דינו כמו דקי"ל דיום שומעו אסור בתפילין כל היום כולו או"ד התם משום דהוי כל היום לאבלות משא"כ הכא *) ויש לחקור עוד דאף את"ל דמניח כיון דאינו באבלות אכתי י"ל כשבא בתוך ימי אבלות כיון דנוהג אבלית והוי יום מר: תשובה י"ל מקודם אי מה שאסור בתפילין יום א' אי הוי דאו' עי' תוספות פ"ק דברכות די"א שהק' ע"ד רש"י שפי' הטעם דפטור דהוא משום דאבל מעולל בעפר קרנו דל"ל האי טעמא תפו"ל מדאמר ליחזקאל פארך וכו' מכלל דלכ"ע אסור נראה דכונתם להק' דאם הוא הט' כדפרש"י הוי רק מדרבנן ואי הטעם הוא משום דילפי' מיחזקאל הוי איסורו **(אף שהזכור לאברהם כה' אבלות אות ג' הביא מי שנסתפק כאם כא אצל גדול הבית שיום השביעי אם לדידיה נמי הוי מקצת יום השביעי ככולו או"ר עריך לנהוג אבלות כל יום השביעי וצדד לכאן ולכאן עי"ש נראה דמ"מ ס"ל למרן הגהמ"ח והחכמים שנסתפקו כשאלה דאין הדין עם המסתפק הנ"ל ואין מקום לספקו כדברי הש"ע שהרי להדיא כתב מרן הש"ע הואיל ומצא מנחמים עולה לו ומונה עמהם תשלום שלושים והיינו ודאי ראותו מקצת עולה לו לשבעה וכמ"ש הלבוש וכן מפורש בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תע"ו שרואין כאלו היה עמהם משעה שחל עליהם אבלות והתחיל למנות משעה שהתחילו הם למנות עי"ש ועיין רוח חיים סי' שע"ה אות ו' וחיים כיד סי' קכ"ה אות י"ט שהרב מלאכת עילמה קמחי סי' י"ג דן את הדין דאפי' כא אצל גדול הבית כיום השביעי שחל בט"ב דלא מוכחא מילתא, מונה ופוסק עם גדול הבית עי"ש: והנה ראיתי כתשובת רב פעלים ח"א יו"ד סי' מ"ח שנשאל כמעשה שהיה באשה שמת אביה והיא בבית בעלה וביום ששי לאבלות שחל ביוש"ק באו ושאלו מהחכמים אם יאמרו לה למחרת כיום א' בבוקר שתלך לבית אביה ששם אכלים אמה ואחיה כדי שיעלה לה אותו מקצת היום ולא תצטרך למנות לעצמה ומפני הספק הנ"ל שהביא הזבו"ל הורו החכמים שתלך ביוש"ק שהוא יום ששי לאבלות ואחר שהורו כן בקשו מרבינו הגדול הרב פעלים לחו"ד אם יפה הורו והשיב להם שלא הועילו חכמים בתקנתם שלפי דנראה בעל הספק שבזכו"ל הנ"ל מסתפק למבעי יום שלם ומה שהורו שתלך ביוש"ק אכתי ליכא יום שלם כיון דעבר כמה שעות ביום שבת ונמצא בחינם הורו להדאיב נפש האשה ביוש"ק ללא צורך עכ"ל ואני חירנא דיומא קמי יקר אורייתיה לא ידעתי מנין שמיע ליה שבעל הספק מסתפק כיום שלם ומלשון הזכ"ל הנ"ל)**