שו"ת מהר"ש אלפנדרי נב

אינו בכלל מצות ואינו בגדר ערבות כמבואר ברש"י נדה ד' י"ג ובתוס' שם וא"כ איך יכול להוציא ולכאורא רציתי לומר דלר' יהודה הסברא היא כך דהנה הרשב"א כתב וכ"ה בש"ע חו"מ סי' קכ"ט דאף דכל דהלוה מפטר גם הערב לא מתחייב מ"מ במקום שמתחלה התחייב הערב במקום שפטור הלוה שפיר חייב בערבות וא"כ יש לומר דע"כ לא אמרו שאינו מחויב בדבר א"י להוציא היינו דוקא בגדול שמחויב בכל המצות ורק בזה נפטר שלא נתחייב בזה הענין שפיר א"י להוציא דכל שאינו מחויב בעצמו גם בגדר ערבות אינו אבל בקטן דמפטר מכל מצות רק שמ"מ נתחייב בתורת חינוך שרוצה להתחנך במצות שפיר יכול להוציא אחרים מגדר ערבון דרצה להתחייב בדבר שמפטר מה"ד ולכך ס"ל לר"י דקטן שהגיע לחינוך יכול להוציא וא"כ לדידי' גם בחרש יכול להוציא אחרים בדיעבד כיון שמפטר לכתחלה דלא יכול להשמיע לאזניו רק בדיעבד יצא אף דלא השמיע לאזניו. א"כ כשם שנתחייב לעצמו כך יכול להוציא אחרים משא"כ לדידן שפיר כל שאינו מחויב לכתחלה אינו יכול להוציא אחרים. וזה ברור ע"כ. וכל דבריו תמוהים. דנראה ברור דאם המוציא עדיין לא יצא מה שיכול להוציא אינו מטעם ערבות דמה שהוצרכו לטעם ערבות הוא דאע"פ שיצא שיהי' מוציא וכמ"ש בסוף פ' ראוהו ב"ד וכמו שנתבאר לעיל. ומ"ש ר' יוסי דקטן שהגיע לחינוך שמוציא היינו כשהוא עדיין לא יצא דאינו צריך לטעם ערבות. ומשום דאתי דר' ומפיק דרבנן דומיא דאתי דאורייתא ומפיק דאורייתא. וכל דתקון רבנן כעין דאוריית' תקון. ואע"ג דקטן לאו בר שליחות. ובכן מה שדימה דבר זה למ"ש בחו"מ סי' קכ"ט אין שייכות כלל. ובישוב דברו הרמב"ם וכבר עמדו רבני אחרו' ומכללם הר' בעל עצי ארזים בס' מעיין החכמה בחבורו על המצית. ולהיות שהמדפיס דוחק לא יכולתי להרחיב הדיבור. וג"כ במה שיש לעמוד במ"ש הג' שו"מ אח"כ

והנה מ"ש לעיל דהפנים מאירות וב"ד ופר"מ דאפשר דמיירו כשיש מו שישא משאו. דאז רשאי להחמיר. כ"כ מג"א בסי' תרצ"ו ס"ק ע"ז. ונ"ל מיהו לפי מ"ש ס"ס ע"א דאם רצה להחמיר דשרי א"כ יוצא במה ששמע בציבור דהא עיקר דמקרא מגילה קודם קבורה וא"כ חייב במקרא מגילה ע"כ. וגם הר' נו"ב במהדו"ק חא"ח סי' כ"ז כתב דעפי"ד המג"א אלו דאם האונן סיפר דלפי הסברה דרשאי להחמיר האונן דיצא בספירה זו ע"ש

אמנם מתשו' מהרימ"ט הנ"ל דכי דאונן דמי לחרש וקטן דלא הוי ב"ח כלל. נר' דס"ל דאפי' להסברא דרשאי להחמיר לא הוי מפני זה ב"ח משום דהוי כמו שאינו מצווה ועושה. וגם אפשר לומר דגם המג"א לא קאמר כ"א דווקא לענין מקרא מגילה כדי שיקרא בצבור ומשום פרסומי ניסא דמשו"ה מגילה קודם לקבורה. אבל בשאר מצות מודה לסברת מהרימ"ט דלא הוו ב"ח כלל. אשר לפ"ז י"ל עמ"ש רע"א בני' טש"ע א"ח סי' קפ"ו וז"ל מסתפקא באוכל ביום אחרון של שנת י"ג לעת ערב ובתחלת הלילה שנעשה גדול עדיין לא נתעכל המזון אם מחוייב לברך או כיון דבשעת אכילה הי' קטן וכתב שגם בס' ח"א נסתפק כשהוא אונן ונקבר קודם שנתעכל. אך יש לחלק דכתם החיוב נמשך מן התחלת אכילה עד אחר העיכול אלא דבעידן דעוסק במצוה דהיינו אנינות פטור מלברך בזה י"ל דתיכף כשגמר המצוה צריך לעשות מצותו דבהמ"ז. אבל בנ"ד דבעידן אכילה הגברא בעצמו אינו ב"ח י"ל דלעולם אינו מתחייב מדאורייתא ע"כ ולפי דברי המהרימ"ט ודאי אין לחלק כלל. ואדרבה קטן עדיף דכיון דהגיע לחינוך הוי ב"ח מדרבנן לס' כמה מהפו' בעת אכילה ושוב אח"כ ניתוסף לו החיוב מדאורייתא. משא"כ כאן דהוו כקטן שלא הגיע לחינוך, וע"ע במ"ש בזה הג' מהרש"ק בס' טוב טעם ודעת מהדו"ג ח"ש סי' ר"ו. ולענ"ד נר' דזה