שו"ת מהר"ש אלפנדרי נא

המאורע במעין ג' דהוי הפסק לענין שצ"ל לראש ע"ש ואין זה נכון דאע"ג דכת' מהר"ם ב"ב בתשו' סי' ע' וז"ל ולהזכיר בחו"פ מעין המאורע אין צריך דאפי' בברה"מ איכא למ"ד דאין מזכיר ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה אבל במעין ג' לא יעלה על לב איש כיון דליכא הודאה בברכה דמע"ג איני מזכיר אלא היכא דאיכא הודאה בתפ' ע"כ הרי מפו' דלא קאמר אלא שאינו צריך הא ודאי אם הזכיר לא הוי הפסק וכן מתבאר מד' הש"ס דקאמר אינו צריך להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר ואם איתא דבמקום שאינו צריך הוי הפסק איך קאמר ואם בא להזכיר מזכיר וכ"כ הרמב"ן והרשב"א פ"ק דברכות דמפני שהוסיף שבח אחר לא הוי הפסק וכ"כ בתשו' ח"א סי' ל"ה ועי' עוד בחי' הרשב"א לדכ"ד שכת' למ"ד אינו מזכיר לאו דאסור להזכיר קאמר אלא שאין צריך וכ"ש כשכבר הזכיר דאינו חוזר ועי' עוד תשו' הרדב"ז סי' שס"ה וקול אליאו ח"ב סי' ג' ובערוך השלחן א"ח סי' ר"ט ומה שהשיג הל"ח פ' ב"מ אות קל"ה ע"ד הלבוש שפ' כע"ג המר' שהטעם דעל הנסים הוא הודאה ראוי להזכיר בהודאה בתפלה קודם ועל כולם דשם מזכיר הודאה משא"כ בברכת מע"ג שאין בו מקום שראוי לסמוך עליו כ"א במ"ש ונודה לך ושם אינו ראוי להפסיק שיהא מעין חתי' סמוך לחתי' ע"כ וכת' הל"ח שהוא דוחק וכת' הוא הטעם שלא מצינו להזכיר מעין המאורע כ"א בירושלמי ושם לא הוזכר חנוכה ופורים ואפשר כיון שלא הוזכר בתלמוד לפי האמור הרי מבו' בתשו' מהר"ם כד' הלבוש

ואחר ההדפסה נזדמן לידי ס' טוב טעם ודעת להג' מהרש"ק מהדורא ג' ח"ב סי' ר"ו שנשאל אם הוציא האונן אחרים אי יצאו י"ח וצדד כמה צדדים ולבסוף הצ"ע וכשו"ר להפ"מ בפתי' כוללת שנס' והעלה שמוציא אחרים ע"ש ויש לתמוה דאשתמיט מיניה מ"ש הרא"ש רפ"ג דברכות דאונן ששמע הבדלה מאחרים דלא יצא כיון שבהאי שעתה לאו ב"ח וביום א' לא יאכל עד שיבדיל וכ"כ בשמו גם גדולים אחרים ושוב נזכרתי שהר' פנים מאירות ח"ב סי' קמ"ט כת' שאם טעה האונן והבדיל דלא יבדיל אחר קבורה גם הר' ב"ד סי' קס"ד כת' שאם שמע וכיון לצאת דלא יבדיל אח"כ והר' חיד"א בברכ"י השיג עליהם ממ"ש הרא"ש ונר' דאונן מגרע גרע מבן עיר שאינו מוציא בן כרך וחרש שאינו יכו"ל לאזניו דלא הוי ב"ח וכבר אמרו דאפי' אמן אינו רשאי לענות ולכן כת' הפמ"א ח"א סי י"ט דאינו מצטרף לעשרה וכ"כ בשכנו"צ ובה"ט בסי' נ"ה וכן ראיתי בתשו' כת"י להר' הג' מהרימ"ט שהשיב דאינו מצטרף והביא ראיה מהר"י והרא"ש דמס' ברכות שכתב דלאו ב"ח כלל ונפטר לגמרי שגם מהר"ם מודה דבההיא שעתה לאי ב"ח כלל הוי כמו חש"ו וכת' האי אתי לידי חייבא אח"כ הך מלתא לא אתי לידי חיובא שאינו חייב להשלים ועוד הרי קטן שחסר יום א' מן המנין דאתי לידי חיובא ואינו מצטרף א"כ זה היום כקטן וחרש דמי דלאו ב"ח היא זת"ד וכעת אני בלי ספרים ואולי הפנים מאירו' וב"ד ופר"מ מיירי כשיש מי שישא משאו דהוי ס' דתלוי בב' הט' שאמרו בירוש' ומשו"ה כת' הש"ע דאם ר"ל אמ"ב

והן עתה סמיך להדפסה נזדמן לידי ס' שו"מ מ"ד ח"א ס' כ"ד וראיתי שם דברים תמוהים במה שהביא לישב דברי הרמב"ם דמה שיכול להוציא אחרים הוא מתורת ערבות וא"כ כל שלא יכול להוציא לכתחילה איך שייך ערבות דאה אינו מחויב כלל לכתחילה הנה אף שלכאורה הדברים נכונים אבל באמת הש"ס לא אזיל בשיטה זו דהרי בש"ס אמרו ממאי דר"י ואף בדיעבד נמי לא דילמא ר' יהוד' היא ולכתחילה היא דלא אבל בדיעבד שפיר דמו הרי דאמרו דלר"י בדיעבד יכול להוציא הן אמת דבלא"ה קשה דהא לר"י בקטן שהגיע לחנוך אף לכתחילה יצא והא קטן