שו"ת מהר"ש אלפנדרי נ

במ"ש הרב כתב סופר א"ח סי' ז"כ והפוסקים הנ"ל לא הזכירו את דברי הע"ז הנ"ל ובאמת י"ל ע"ד דאיך פשע"ל כ"כ וזכורני שמזה זמ"ר כתבתי בזה ומרוב הזמן לא מצאתי כעת וע' בתשובת מהר"מ ב"ב וע"ע במ"ש הפוס' בדין ברכת שהחינ' אמנם כעת אין לי פנאי לעמוד עוד בזה וגם כי אין צורך לנ"ד וכמ"ש כת"ר דבנ"ד גם האוכלים שם צריכים לברך מצד עצמם והגם שי"ל דאולי ליכא דין מנחמים איש לאשה דומיא למ"ש השה"ג בפ' א"מ אשה שארעה אבל אין לאנשים להברותה אבל נר' דאין לדמות לזה דלענין זה צריך לעשות תנחומים גם איש לאשה וכמ"ש הרמב"ן בתה"א וה"ד שם השה"ג קודם לכן והלכך אפי' לא הניח אלא אשה שאין מתפללין בעדה כיון שצריך לעשות לה תנחומין סגי עכ"ל וסתמא מש' גם איש לאשה וא"כ צריכים לברך לעצמם וגם דנר' דבנ"ד אינו שמברך ברכה תוספת דנר' דאף אינש דעלמא אי בירך יצי"ח בדיעבד ולא הוי משנה ממע' שט"ח ורק דלכתחילה אין נכון וכמ"ש במ"א דלא הוי הפסק ואף שראיתי להר' ח"ק מהרח"ף בס' שם חדש ח"ב בסופו דפ"ג דשו"ט באם אין האבל אוכל עם המנחמים אי מצו המנחמים לברך ב"א שהשיב וז"ל ומ"ש הר' הפו' וכ"ש שאין כאן ברכה בפ"ע אלא תו' בהטוב והמטיב שבודאי רשות בידם לסיים הח' לפק"ד מאי דפשי"ל למר להתרא פשיט"ל לאיסורא ממ"ש מרן ס' סי' ר"ח לא יכלול עה"ס שום תוס' בברכת מע"ג אעפ"י שאינו מוסיף שו"מ ועיין בפוס' אחרונים בזה דמבו' בדבריהם דהתוס' הוי הפסק בברכה וכן פ' הפו' בסי' רצ"ד ס"ד בענין אתה חוננתנו דמיד שסיים הברכה אין לו לחזור וכתב הט"ז דהוי הפסק באמצע התפלה כיון שהוא שלא לצורך יעוש"ב וכ"פ הפו' בענין ענינו בשומע תפילה כמבו' בסי' תקס"ב סעי' א' וסיים הט"ז ותו כיון דלהפו' שלא לומר ענינו הוי הפסק בברכה של שומע תפילה כמ"ש הטור וכו' יעוש"ב מבו' הדבר דכל אלו לא הוי ברכה בפ"ע אלא תוס' ואפי"ה ס"ל דהוי הפסק בברכה ה"נ בברכת בונה מפסיק בנחם עכ"ל ואין ראיותי מכריעות לומר דהוי הפסק דמ"ש מההיא דלא יכלול על הס' עי' בחי' רע"א במגינים חדשים שכת' ע"ד התה"ד דראיתו מהירוש' שהביאו תו' דל"ז ר"י לא אכול סולת כל ימיו והא יכול לאכול סולת ע"י שיאכל וכו' ונר' דאין ראיה משם דהא בטעה והזכיר מאורע שאר ימים בתפלה של"ב לא הוי הפסק וכו' יעוש"ד ועמו הס"ר דאף אי יש לדמות ברכת הפירות לברכות דתפילת י"ח הרי גם שם לדעת כמה פוסקים דוקא בתפלה שלא בזמנה אבל בתפלה העקרית לא

ועוד ק' דמאי מייתי משם דהתם הוי בדיעבד שכבר הזכיר דלא הוי הפסק אבל התה"ד הוא שלא יכלול לכתחילה אבל בדיעבד ודאי דמידה דלא. הוי הפסק וכמתבאר מד' הראשו' וכמ"ש התו' בברכות די"ב דאם היה יודע בבירור שטעו בדבורו שאמר בפה"ע תחת בפה"ג דבתוכ"ד יכו"ל בו תכ"ד וכן בחתי' של יו"ט אם בין מקדש ישר והזמנים וכו' כ"ש וכ"כ הרמב"ן והרשב"א פ"ק דברכות דמפני שהוסיף שבח אחר לא הוו הפסק וע"ע הרשב"א ח"א סי' ל"ה ובתשו' הרדב"ז סי' שס"א ע"ש

הרי מבואר דעכ"פ לא הוי הפסק ומ"ש עוד מסי' רצ"ד סעי' ד' מלבד דלא דמי ועוד שם ג"כ ה"ד לכתחי' ומ"ש עוד ממ"ש הפוסקים בענין ענינו להא נמי ליכא ראיה דהתם מלבד דהוא מפני שהוא שקרן וגם יש לדבר עוד אצ"ל בזה כי בודאי בכה"ג דלא היי ברכה בעצמה לא הוי הפסק דאף אי איניש דעלמא בירך כן אף דלכתחילה לא שפיר עביד לא עבד איסורא כמו ברכה שלא לצורך ואין לדחות כלל

ובהיותי בזה ראיתי להר' מהר"א פריסקו בס' בירך אברהם דיני ברכות דמ"א ע"ב שכת' דבחנוכה ופורים אם הזכור מעין