שו"ת מהר"ש אלפנדרי מז

יכול להוציא אחרים משום דהוי מחוייב בדבר ומהר"ם דהתענה ב' ימים דר"ה וקדש להוציא ב"ב וכבר הזכרתי מקצת האחרו' שדברו בזה בתוך דברינו לעיל וע"ע בס' חוט המשו' להר' מהרי"ד וכ"כ בזה במ"א והבאתי לכל ד' האחרו' בזה אלא שדברי המרדכי הם קשים שהוא היפך הירוש' ואף שראיתי להר' מראה"ף בפי' שכת' דתל' דידן פליג ע"ד הירוש' עש"ד ויש סמך לזה מדברי המר' הזה מ"מ הדבר ק' מאד לאפושי פלוגתא ביניהם ואדרבא כלל מסור בידנו מהראשו' דכל דמצי להטיל ביניהם שלום ואפי' בדוחק אין להרבות במחלו' וכ"ש כאן דכו"כ מהראשו' ז"ל ויותר מהמה הביאוהו להל' ומד' הרא"ש הנ"ל דמס' ברכות לא מכרע מידי ואיהו גופיה הביאו בפ"ק דיבמות לראיה לדבריו ולא כתב דאינו כהל' וכנ"ל וכב"ר לרבני האחרו' שהמה ראו כן תמהו וכדיראה הרואה בס' קה"י למהריא"ל בסי' רכ"א וכ"ס זכרון יוסף ומ"מ ככה"ג דנ"ד ב"ח הוי ויכול אלא שראיתי להר' ברכ"י שם שהביא מאי דאפליגו הר' מהרא"י ומהרמב"ח דמוהרא"י ס"ל דבמידי דר' לית ביה ערבות וכת' הר' דנראים הדברים כמוהרמב"ח כי הנה המלכים נועדו בדברי רש"י ר"ה דכ"ט ושם כת' שהרי כל ישראל ערבים זב"ז למצות חוץ מברכת הלחם וכו' שאינן חובה על האדם וכו' הר"ן והרשב"ץ ח"ג סי' ע"ט ומוכח דאי ל"ה הכל נתון בערבון והלא כולהו ברכתא מדר' אלא משמע דס"ל דאיכא ערבות אף במידי דר' וה"ט דהלל ומגילה שאמרו אעפ"י שיצא מוציא עכ"ל

גם ראיתי להרב כתב סופר בא"ח סי' כ"ט דהביא מ"ש הצל"ח ברכות מ"ח דהעלה בפלפולו דבדרבן ליכא ערבות ושכ"כ בכפות תמרים בר"ה במקומו דבדרבנן ליכא ערבות ותמה ע"ד ממ"ש רש"י דכיון דרשות הוא לא ליתהני ולא ליברך וכשיש חיובא כמו בברכת הלחם דמצה וברכת קדוש מוציא משום ערבית הגם דברכות אלו דרבנן ע"כ ולע"ד קשה טובא להאמין דהנהו רבוותא ס"ל דבדר' לא אמרי' אעפ"י שיצא מוציא ומשום דלתנהי בערבות דהא ודאי הוא היפך כל הפוס' דמלבד מש"ל ע"ע במ"ש הרי"ף והרא"ש סוף פסחים והובא בטוש"ע סי' תפ"ד מאן בתרי או בתלת בתי וכו והדר מברך לכל אחד ואחד וכו' ואפי' ברכת טיבול ודוקא ברה"מ מברכי אינהו משום דכתי' ואכלת ושבעת וברכת מי **(וז"ל. וכמדומה שבכל עוב"י שאלוניקי נהנו כך לכרך כלא שו"מ. שהרי נוהגים שהש"צ עושה קריעה וכו' והש"צ קורע לחכמים ולע"ה לאנשים ולנשים, ואם היו מברכין בשו"מ היה מברך הש"צ למי שאינו יודע כקול רם כדי שיענו אמן עכ"ל. הרי להדיא דלא היה מכרך הש"צ כלל אף למי שאינו יודע ואף לפי מה דמשמע לכאורה דפשיטא ליה להשו"ג דלו נהנו לברך בשו"מ הוה מצי הש"צ עצמו לכרך ולפטור את מי שאינו יודע מ"מ אף לפי"ז אין לשון מרן הגהמ"ח מדוקדק ובפרט שי"ל דמ"ש השו"ג היה מברך הש"צ למי שאינו יורע היינו שהיה מקרא לו מלה במלה כקטן שמקרא את ההלל ובק"ר כדי שיענו השומעים אמן. ובעצם דינו של השו"ג אי ברכת דיין האמת על הקריעה צ"ל בשוים או"ל הנה הכנה"ג גופיה באו"ח סי' רכ"ג כתב בשם הב"ח דצ"ל בשוים ועיין מ"א שם סק"ד ועטרת זקנים אות ב' ובשבט יהודה ובברכ"י ונוה שלום סי' ש"מ דחו דברי הכנה"ג ביו"ד והסכימו לכרך בשו"מ ועיין זכור לאברהם יו"ד אות ב' וכמו"כ הרב נחמד למראה ח"א דף ק"ד ובתי כנסיות ודברי מנחם הגה"ט סי' רכ"ג וברוח חיים סי' ש"מ הסכימו נמי לברך בשו"מ וכן עשיתי מעשה וברכתי בשו"מ כשנתבקש ביש"מ עט"ר מו"א זצ"ל בשנת תרע"ו וכן בשנה זו כשנפטרת מרת אמי עמאם הכ"מ. בליל ש"ק י"ט תמוז ובליל מש"ק אחר דקבורה ותפלה והבדלה קרעתי וברכתי בשו"מ כי כן הסכימו לברך בשו"מ עוד כמה וכמה מהאחרונים ואכ"מ לפורטם ועיין פרי האדמה ח"ב דף קס"ב ע"ד. יצחק נסים)**