שו"ת מהר"ש אלפנדרי מו

כדבר שבחובה ואף אי שותהו תינוק וכמו קידוש שבבה"כ וחשיב כאלו שותהו המברך עצמו ואף מי שחש בזה הוא משום דאם שותה דאתי למסרך וכ"ש כששותה החתן והכלה דש"ד ואין לחוש וע' תשב"ץ ח"ב ב' ע"ד: ונחזור לנ"ד ואומר דנראה דמחמת הערבות יכול להוציא אף לנשים וכדין כל המצית שחייבות הנשים כמו קדוש היום ומקרא מגילה וכיוצא שאעפ"י שיצא מוציא וכמ"ש כן כל הפו' ואף הרב דב"מ בח"ג סי' י"ד שפקפק במ"מ הוא מטעם אחד עש"ד

וכן ראיתי להרב שו"ג בי"ד שכתב דהמנהג בשאלוניק דהחזן העושה קריעה הוא מברך ברכת דיין האמת ע"ש *) והוא נכון

וגדולה מזאת כתב המרדכי רפ"ק דמגילה דאפי' בן עיר מוציא לבן כרך ועפי"ד יש סמך למאי דשו"ע רבני האחרו' אם מי שאינו יכול לברך על עומר די"ס דאעפ"י שאינו יכול מ"מ **(וראיתי להרי"צ גיאת בספר מאה שערים בהלכות קדוש (דף ח' ע"ב) שכתב וז"ל ואמר מר רב מתתיה כוס של חתן וכלה אמור רבנן או שיטעום אותו המברך או שטועמו אחר שפיר דמי וכוס של מילה אמו של תינוק שתיא ליה ואי טעים המברך ש"ר וכן אמר מר רכ כהן צדק ואייתי ראיה מההיא דיוה"כ. וביצחק ירנן שם אות ס"ג העיר מהא דקי"ל דדוקא בברכת המעות יכול זה לכרך ואחר לשתות אבל לא כברכת הנהנין וכו' וכתב שוה יתיישב עפ"י מ"ש הרא"ש וה"ר הטור בסי' תפ"ד דהמברך לאחרים מצי לברך להו גם ברכת בפה"א אירקא דמתק"ח הוא משום היכרא לתינוקות והוי כברכת המצות ויכול להוציאם מבלי שיטעם ע"כ עי"ש ולא ביאר איך מתיישב וה עפ"י הא דסי' תפ"ד רשם שפיר הוי כדכר שבחובה משום שהוא מתק"ח וכאן אינו אלא מנהגא בעלמא ואפשר שכוונתו כמ"ל דמנהגא נמי הוי כדבר שבחובה משום דאיתיה באזהרה דואל תטוש וקיצר קצת, אך מ"ש עוש שכן כתב להדיא כתשובת חוט המשולש ושבסו"ם התשב"ץ ח"ד) סי' ל"ב שאפי' בדברים שאין הכום בהם חובה כגון מילה ואירוסין ונישואין וכו' שלא נזכר בתלמוד כשום מקום שטעונים כוס אפ"ה ש"ד שזה מכרך וזה טועם המעיין שם יראה שאינו מוכח שמטעם זה כתב כן ואפשר שגם כוונת החוט המשולש הוא כמ"ש התשב"ץ עצמו כנ"ל אלא שקיצר ועיין עמודי אש סי' כ' סוף אות כ"א: והנה בחפשי בספר המנהיג ראיתי כה' אירוסין ונישואין סוף אות ק"ד שכתב וז"ל ומפני שב"א פותח וחותם כה בקידוש והבדלה כדאיתא בפ"ק דכתובות תקנו בה ברכה על הכוס כקדוש והבדלה ומפני שהיא מצוה גדולה וכן כמילה ובאות קי"א כתב אכל ברכת אירוסין ונישואין בודאי אין לאומרן על כוס אחד שהרי וכו' ועוד דאמרינן במסכת סופרים ובירושלמי דאין עושין ארוסין ונישואין על כוס א' לפי שאין עושין מצות חבילות ע"כ עי"ש ומכ"ז משמע שחכמים תקנו לכרך כ"א ונישואין על הכוס וכ"מ כתוספות ברכות מ"א ע"ב דיה אי הכי וי"ל הרבה כזה ואני אמרתי בחפזי לעורר לב המעיין ועיין עמודי אש הנ"ל ובשדי חמר חלק ד' מערכת ברכות סי' נ' אות ה' ובפאת השדה אסיפת דינים חלק י"ח מערכת הנ"ל סי' ל"א ועל מיש שם בשם הרב אדר"ת עיין ש"ח פ' וירא (י"ח ט') וטהרת המים בשיורי טהרה מערכת כ' אות ח' וט"ז ועיין זבחי צדק ח"ב בשו"ת שבסיה"מ או"ח סי' כ"ז: יצחק נסים)** **(א' לכאורה צ"ע דשם בשו"ג (סי' ש"מ אות ג') מבואר להדיא איפכא דגם למי שאינו יודע לא היה מברך הש"צ, עי"ש שה"ד הכנה"ג ביו"ד שתמה על מה שרוב העולם נוהגים לברך דיין האמת על הקריעה והיא הכנה"ג נהג לברך בלא שו"מ, וכתב השו"ג דהוא עצמו נמי בירך בלא שו"מ כשמתו אביו ואמו, וכתב עוד)**