שו"ת מהר"ש אלפנדרי מה

ברכת היין על המילה ולא בברכת אירוסין ונישואין ולא בפה"ב והוה נר' שאם אינו טועמו אינו מברך אלא שכתבו התוס' שאם יש מילה בט"ב ויוה"ך שמטעימו לתינוק וכ"כ הגאונים שמטעימו ליולדת וכו' כמו שנהגו בקדוש והבדלה בבהכ"נ ועמ"ש בסי' ס"ה: ומתוך מ"ש הרואה וראה כמה יש לתמוה על הר' פנ"י בחי' לפ"ק דכתובות שכת' וז"ל ראיתי להזכיר מלתא דקשיא לי טובא ע"מ שנהגו דאחר מברך ברכת היין על הכוס והחתן והכלה שותין ממנו וא"כ האיך מברך בפה"ג כיון דאין המברך שותה ממנו והאיך יוצאין החתן והכלה בברכת המברך הא קי"ל בספ"ג דר"ה כל הברכות וכו' וכת' התוס' שם דהנך דוקא ובאמת אמרו דמה שמוציא בברכת המצית היא דכל ישר' ערבין בדבר משא"כ בברכת הנהנין וה"נ לאו דבר שבחובה הוא ובשלמא ברכת הנישואין א) כיון שטעונין כוס הו"ל כדבר שבחובה משא"כ ברכת אירוסין ועדיין צ"ע עכ"ל והיא מן התימא דמתבאר מכל הגדולים דהוי כדבר שבחובה ע"ע להג' אבן ירחי בס' המנהיג ובתשו' הר"ן סי' ב"ן ורוקח ה"ד מב"י א"ח סי' קס"ז ובתשב"ץ ח"ד בחוט המשו' והרדב"ז סי' שפ"ה דלדברי כולם אי מברך אחר ש"ד דהוי **(מלשון רבינו אברהם בן הרמב"ם בהלכותיו שבראש כפר מעשה רקח (דף א' ע"ד) משמע דגם בב"ח צריך שיטעום תחילה המברך עצמו ולדברי הפנ"י צ"ל משום דס"ל דנם בב"ח לא מעכב כוס כמו שכן ס"ל לאביו הרמכ"ם בפ' יו"ד מהלכות אישות ה"ד ועין בטור אה"ע סי' ס"ב ובב"ח שם וכ"כ להדיא המ"מ שם וכמ"ש החלקת מחוקק כסי' ס"כ סק"א ומ"ש עליו הב"ש שם בס"ק ב' דל"ד, איני מבין דעינינו רואות שהרב המגיד כתב מפורש שאין הכוס מעככ נם ע"ד הרמב"ם דבפ' והלכה הנ"ל דמיירי בב"ח כמ"ש הח"מ ועיין טיב קידושין שם אות ב' ואפשר שלפני הב"ש לא היה כתוב כן בהמ"מ רק בסוף פ"ג מהלכות הנ"ל גבי ברכת אירוסין וצ"ע. ועיין בתשובת פאר הדור להרמב"ם סי' ח' והפנ"י ס"ל כהרא"ש והטור דס"ל כהר"ן דב"ח לא סגי בלא כוס ומשו"ה שניא ליה מב"א דלכו"ע לא מעכב בה כוס: והנה מריהטא דלישנא דמרן הגהמ"ח זצ"ל היה נראה לכאורה דהתשב"ץ ויתר הגדולים שהביא ס"ל דגם מידי דממנהגא כה"ג דג"ד איתיה ככלל הערבות וכן ראיתי בפנ"י גופיה דאיהו נמי מסיק הכי וז"ל ואפשר כיון דעיקר היין לאו ליהנות מכוון חשיב שפיר כברכת המצות עכ"ל ולכאורה דבר תימה הוא דהרי אף במידי דמתק"ח איכא פלוגתא אי איתיה בכלל ערבות וכמ"ש מרן הגהמ"ח וכמה אחרונים האריכו בזה וסבור הייתי לומר דגם מידי דממנהגא הו"ל כדבר שבחובה משום ואל תטוש תורת אמך כמ"ש בפסחים (דף ג' ע"ב) ועיין ח"ס יו"ד סי' קצ"א וכהיכי דס"ל לכמה רבוותא דמידי דמתק"ח איתיה בכלל ערבות משום דכתיב לא תסור אלא שעיינתי כהתשב"ץ ח"נ סי' ס"ה וע"ט וראיתי שלא מטעם זה כתב שאין המברך חייב לטעום אלא משום דמדמה לה להא דקי"ל בסוף פ' ראוהו ב"ד דפורס אדם לבניו ולב"ב אע"פ שאינו טועם עמהם כדי לחנכם במצות ובנ"ד נמי שמברך להחתן והכלה כיון שהמצוה בשבילם הם ראויים יותר מאחרים לטעום הכוס ועדיף טפי מחינוך הקטנים עיש"ב ועיין רשיי עירובין מ' ד"ה ליתביה לינוקא ומה שציין עור הגהמ"ח לתשובת הר"ן אמצ"א ועיין מ"א סי' תרכ"א סק"ג ובספר המנהיג נמי לא ראיתי כתב מזה בהלכות אירוסין ונישואין ואולי כוונת הגהמ"ח לציין דבריו בהלכות יוה"כ דכתב דאם אירע בו מילה מברך על הכוס ומטעימו לתינוק וכמ"ש התוספות וכו' וכמו"כ בתשובת הרדב"זז סי' שפ"ה מיירי במילה בת"ץ ועיין בהתשב"ץ הנ"ל מ"ש גם על עי"ז:)**