שו"ת מהר"ש אלפנדרי מד

הספרים עמדי ועמ"ש שכנה"ג א"ח ס' תרפ"ט בשם מהרי"ל ומ"מ

אשר לפי כל האמור יש לתמוה טובא ע"ד הרב חק"ל שם בא"ח סי' מ"ח דשו"ט וכתב שם וז"ל בקיצור בדפ"ב ע"ד דלומר דנתערבו האנשים בשבילם ולא הנשים בשביל האנשים אין לזה סמך כלל וכו' וכן כת' במסקנתו דבכל המצות אם כבר יצא האיש אינו מוציא לאשה לפי"ד הרא"ש ורי"ו דפשט דבריהם מורין כן דגם האנשים אינם ערבים וכו' יעוש"ד הלא מע' אבוא ע"ד מעכ"ת מה שר"ל דסברת רש"י יחידאה היא ואף הוא מודה דאינו מ"ה ומשום דהוי שאינו מחויב אף דיש ס' כן מן האחרונים אמנם לפי מאי דכתי' מד' הראשו' הנ"ל הא ליתא אלא דגם בכה"ג מקרי ב"ח וכדין אעפ"י שיצא דמוציא וגם דלאו יחידאה ונלוו עמו בזה עוד ראשונים אחרים וצדקו ד' הר' פר"מ במ"ז סי' תרפ"ח שכת' דלהרבה פוס' ומכללם רש"י דלכפרים היו קורין בני עיירות אלמא מחוייב בדבר מקרי הואיל ומחוייב במ"מ ע"כ

וי"ל ע"ד הברכ"י בסי' הנ"ל דמייתי סייעתא לדברי הפר"ח בדין ספירת העומר ממ"ש ריא"ז בשה"ג הנ"ל כאלו הוא מוסכם ולע"ד מילה ופה"ב עדיפא ממ"מ ותק"ש וכדומה דבאלו כיון שכבר יצא י"ל דלא הוי ב"ח כ"א לשנה אחרת ועכ"ז מוציא וכ"ש באלו דמקרי ב"ח אם אירע לו כן עתה וכך הוא הדין בברכת אירוסין שמברך אחר ועי' בתשו' נוב"י כשהחתן חרש ואכמ"ל בזה

והגם שי"ל ע"ד דלא הראנו מי הם דס"ל כד' רש"י ואם הוא מפני מ"ש הר' מג"א מהרא"ש והטור הא לא מכרע וגם בס' רש"י כמה דיות נשתפכו בספרי רבני האחרונים אי הוי מדינא אמנם האמת כן הוא לפי מאי דכתבינא, לעיל עוד ראיתי למעכ"ת שכת' דאפי' אי נימא דלסברת רש"י מדינא הוי דהכא בנ"ד מודה משום דמגרע דלא הוו ב"ח כ"ל ושכן פשוט בעיניו וכל לגבי דידי אדרבא אפכא מסתברא וי"ל דאף לד' הסו' דבן עיר אינו מוציא בן כפר דחשיב שאינו מחויב וכו' מודו דהוי ב"ח משום דבשלמא התם בבן עיר כיון שעדיין לא הגיע מן חיובו הוי לדידיה כמו יום משאר ימות השנה דלא הוי מחוייב בדבר כלל ביום ההוא וגם היום הזה כן אבל הכא היום הזה אם יארע לו כן הוי ודאי מחוייב בדבר הזה גם היום לברך ולכן אף שלא אירע לו מחמת ערבות הוי ודאי כמו שכבר נתחייב עוד וחייב להוציא לאחר

ולפי הנראה דמאי דפשי' לו כן הוא מפני שעינו ראה למ"ש השה"ג פ' ראוהו ב"ד משם ריא"ז דבמילה ופה"ב דאינו מוציא לחבירו משום דהוי שאינו מחוייב בדבר וחשב שדבריו מוסכמים מכל הפוס' ולכן רצה להסכים גם לד' רש"י שסובר כן

אמנם באמת רבים חולקים ע"ד וכדיראה הרואה להר' אבודרהם בה' ברכות שער ט' דכתב בשם המפרשי' שאם אינו יודע אבי הבן לברך אחד מהעומדים מברך ע"ש ופסקו מור"ם בי"ד סי' רס"ה ע"ש והטעם הוא משום דמחמת הערבות הוי כאלו נולד לו

וגדולה מזאת מצינו בענין מילה דהגם שמה שמברכים על הכוס אינו חיוב מן הדין כ"א רק מנהג בעלמא ולכן יש סו' דבט"ב ויוה"ך דאין כוס כיון דאינו יכול לשתות המברך ועכ"ז יש כמה מהראשוני' דס"ל דהוי כמו כוס דמצוה ויברך ויתן ליולדת או לתינוק וכ"כ מרן בש"ע סי' תקנ"ט דאם היולדת מצויה במקום המילה וברך עה"כ ותשתה היולדת ואם אינה שם יברך עה"כ ויטעים לתינוקות ע"כ ועי' תשב"ץ בח"ג סי' ע"ט ששאלו ע"ז אם ברכת הכוס שעל המילה אי הוו כברכת היין שעל הקדוש שאמרו שאעפ"י שיצא מוציא ואין צריך המברך לטעום והשיב דלא מצינו בגמ' שנזכר