שו"ת מהר"ש אלפנדרי מ

דאינו מוציא לאיש דאע"ג דאינה חייבת כ"א מדר' אמאי אינה מוציאה לאיש דומיה דאיש שאכל שיעורא דר' שמוציא אף למי שאכל שי' דאו' ותי' דל"ד דאיש אע"ג דלא אכל כלום דין הוא שיפטור את אחרים דכל ישר' ערבים זב"ז אלא מדר' אמרי שלא וברכו ברכת הנהנים בלא הנאה לפיכך כשאכל כזית אע"ג דלא נתחייב אלא מדר' מוציא את אחרים שאכלו כדי שביעה שערב היא בעבור ועליו הוא להצילו מן העון ולפטור אותו מן המצוה אבל אשה אינה בכלל ערבות ע"כ וכ"כ ג"כ תרי"ו ע"ש והם דברי תימה דנר' דאעקרא לק"מ משום דכשאכל שעורא דר' הרי הוא בר חיובא דאורייתא אם אכל שעורא דאורייתא ולכאורה היה אפשר לומר לזה דמה שהק' כן הוא לפום הסלקא דעתיה דמה שמוציא מי שאכל שעורא דר' דהוא דוקא משום דמה שמחוייב מדר' הוי כאלו חייב דאו' ומפיק למי שמחויב מדאו' אבל כי לא אכל כלל לא מצי מפיק מן הדין אלא דאין זה מעלה ארוכה משום דאכתי קשה דלפום מאי דתריץ דבאיש אפי' שלא אכל כלל מצי מפיק לאחר מן הדין א"כ מה לו צורך לחלק ולומר דבאיש הוא משום דאיתיה בערבות אבל באשה ליתא בערבות דמשמע דאם היתה בערבות דהיתה מוציא למי שחייב מדאורייתא ואף שהיא אינה חייבת מדאורייתא וכמו שהבינו כן הר' מהרימ"ט והר' מוצל מאש וכמה גדולים שלמים וכן רבים ומקשו ע"ז דנשים נמי למה אינם בערבות ע"ע בחצריהם הלא בספרתם וזאת יש לישב לע"ד וכמ"ש במקום אחר אבל מה שיש להק' טפי הוא דאפי' באיש דאיתיה בערבות דה"ד כשהוא מחוייב בדבר וכדכתי' דאפי' בההוא דבן עיר להוציא לבן כפר כת' הרא"ש גופיה בפ"ק דיבמות דאינו מוציא כדאמרי' בירוש' דכל שאינו מחוייב בדבר וכו' אלא שבני הכפר היו קו' לעצמם ע"ש וכ"כ הרב הטורים ברמזים שם ע"ש וא"כ ה"נ באשה אף אי איתיה בערבות כיון דאינה יכולה לבוא לידי חיוב דאורייתא לעולם הויא שאינה מחוייבת מדאו' ולא מפקא למי שמחוייב מדאורייתא ולא דמי לאיש שאכל שיעור דר' משום דהוא ב"ח אי אכל שיעורא דאו' ולפי מאי דכתי' יש להרגיש ע"ד הר' מהרמב"ח הו"ד בס' גו"ר שנר' לכאורה מדבריו שצירף להרא"ש עם סברת רש"י דבן עיר מוציא לבני הכפרים וכן נר' מד' הר' מהרא"ח בס' ש"ץ בדיני ש"ץ דע"ה ע"ש

ונר' דמה שהביא הר' מהרמב"ח למ"ש הרי"ף והרא"ש הוא רק להוכיח דגם בקדוש היום דברכת בורא פה"ג חשיב ברכת המצות דאע"ג שיצא מוציא ונר' דמ"ש הר' מג"א סי' תצ"ג וז"ל ונ"ל דסברו הרמזים דס"ל דאפי' הם ב"ד אחד כתי' הראשון שכת' הרא"ש ע"כ אינו ר"ל דתופס עקר דגם במגילה היה קורא לבני הכפרים אחד מבני העיר כשי' רש"י דזה איני כיון דהרא"ש הוכיח מהירוש' דזה הוי שאינו מחוייב בדבר ואינו מוציא אלא ר"ל דכשהוא בדבר התלוי במנהג מקומות ליכא משים ל"ת ודלא כהר' פרי מגדים במ"ז סי' תפ"ט דהבין דתפס עקר כפרש"י דבן עיר מוציא לב"כ ע"ש וי"ל גם ע"ד הר' בני חיי סי' תקס"ו ע"ש ואכמ"ל

ונחזור ע"ד תרי"ו והרא"ש הנ"ל במה שקשה מאי דמשמע מדבריהם דאי נשים הוו בערבות דהיו מוציאים לאנשים ואף שאינן חייבות מה"ת וראיתי להר' מהרח"א בס' עץ החיים פ' קרח דכדי לישב מאי דק"ל דנשים נמי איתנהו בערבות כת' שם דודאי גם הנשים ישנם בערבות ודוקא במה שהן חייבות אבל בבה"מ אם אינם חייבות ליתנהו בערבית ומ"ש דאינן מוציאות דליתנהו בערבות הייני מטעם דלא שייך בהו חיוב בה"מ גם הר' מהרא"י בס' זרע אברהם סי' י"א כ"כ והכריח כן דאי גם במה שחייבות אינם בערבות איך אמרו למנ"מ לאפוקי רבים י"ח אי אמרת דאו' אתי דאו' ומפיק דאו' ואי אינן בערבות גם אם חייבות אינן מוציאות ע"ש, ולפי"ז אתי