שו"ת מהר"ש אלפנדרי לט

מוציא לבני הכפרים כבר עמדו בזה כל האחרו' לישב דבריו וכדיראה הרואה להר' החבי"ב בס' דינא דחיי בחלק עשין והג' טורי אבן בחי' למגילה ובס' כסא אליאו סי' תרפ"ח והר' מהרא"י בס' זרע אברהם סי' י"ב וע"ע להר' מהר"מ בן אדרת בס' בירך משה בחי' לפ"ק דברכות ובס' חיים מדבר בחי' להל' מגילה ואם אמרתי אבוא אעיר על כל דיבור ודיבור היוצא מפיהם יאריך היריעה ואין הפנאי עמדי כי אני בלול בדברי עמוס התלאות מכמה אנפי כידוע ורק אומר בקיצור דודאי דאף רש"י אזיל ומודה דכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את האחרים אמנם הכא שאני דס"ל דבן עיר שמוציא לבני הכפרים דהוא משום דהוי בר חיובא השתא אף שעדיין לא הגיע זמנו וכמ"ש ג"כ הר' מק"ק והר' מהר"מ ב"ח הו"ד בגו"ר וכ"כ הר' מהרי"א בס' ראש יוסף בסי' תרפ"ח עש"ד וראיתי להריטב"א ג"כ בחי' פ"ק דמגילה דאחר שה"ד הרשב"א דס"ל דכה"ג מקרי שאינו מחוייב בדבר כת' עוד וז"ל ומורי נר"ו בשם רבותיו ז"ל דכפרים המקדימים ליום הכניסה כך היתה עיקר התקנה שיהא בן עיר קורא להם דכחד עם חשיבי וכיון שעדיין הוא מתחייב לא חשיב לגמרי כמי שאינו מחוייב בדבר אלא הרי הוא כאותה שאמרו כל הברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא כיון דב"ח הוא ואף אלו הרי כפרים ראוים לקרוא בי"ד עם העירות פעמים קורין בכפרים כשאין יותר בטלנים בן עיר ובן כרך חלוקים לגמרי בדיניהם וזמנו של זה לא כזמנו של זה כלל ולפיכך אין אחד מהם מוציא לחברו ע"כ הנה מבואר בדבריו כונת רש"י כדכתי' ואין לדקדק ממ"ש בתחי' דבריו דכך היתה עיקר התקנה שהוא שהקלו אף שהוא שלא מן הדין דהא ודאי ליתא למעיין בדבריו

ומצאתי להריטב"א בחבורו להל' ברכות פ"ה אות ג' שכת' וז"ל המחוייב בדבר כשם שאם עשה מצותו כבר מוציא לחברו כך מוציאו קודם שיוציא לעצמו כגון בן כרך מוציא לבן עיר שעדיין לא הגיע זמנו ע"כ. הנה מפו' שאפי' בן כרך מוציא לבן עיר והוא מן התימה שהוא היפך ממ"ש בחי' הנ"ל וצ"ל שאף שכת' בשם רבו ע"ש רבותיו הוא חלוק ע"ד דאף בכה"ג יכול להוציא ואף שאין זמנו של זה כשל זה מקרי מחוייב בדבר

גם ראיתי להר' המאירי בחי' לפ"ב דמגילה דכת' וז"ל כלל ידוע בתל' כל המחוייב בדבר מוציא וכו' מ"מ שאלו בתל' המערב בן עיר מהו שיוציא בן כרך ובן כרך מהו שיוציא בן עיר והשיבו בן עיר אינו מוציא בן כרך שהרי נפטר ופקעה ממנו חובת מגילה בן כרך מוציא בן עיר אעפ"י שאין זמנו עדיין שהרי מ"מ חיוב מגילה מוטל על הכל מתחי' ליל י"ד עכ"ל, נר' דס"ל דאפשיטא בעיא דבן עיר מוציא לבן כרך ונמצא דאף לדברי הירושלמי דוקא כשפקע ממנו חיוב הקריאה הוא דהוי שאינו מחוייב בדבר ואינו מוציא להמחוייב בדבר ולפי"ז עלו דברי רש"י על נכון ולא הוי היפך הירושלמי

ונר' דמשו"ה כשהביא הר' המאירי שם בפ"ק מאי דס"ל לגדולי המפרשי' דמפרשי' כפרש"י דאחד מבני העיר היה קורא להם לבני הכפרים לא הק' ע"ד ממ"ש בירושלמי דהוי שאינו מחוייב בדבר הגם מה שכתב שם לדברי המ"ח שאינם מפרשים כפירש"י מבואר שם שהוא מטעמא אחרינא והאחרו' הנ"ל לא ראו את ד' הראשו' האלו ומשו"ה הוקשה להם בדברי רש"י

ונמצא דגם לדברי רש"י ודעמיה דמפרשי דבן עיר קורא להם לבני הכפרים דהוא דוקא משום דמקרו בזה כמחוייב בדבר אבל ודאי כשאינו מחוייב בדבר הכל מודים דאינו מוציא את אחרים י"ח וכמ"ש בירוש' ובתל, דידן אשר לפי"ז ויש לתמוה טובא ע"ד הרא"ש בפסקיו בברכות בפ' מ"ש שהק' שם ע"ד הש"ס שאמרו דאם אשה אינה חייבת בבהמ"ז מה"ת