שו"ת מהר"ש אלפנדרי לח

לר"ת דתלוי ברצון המתפלל דודאי אנן לא מחייבי' ליה לחזור אלא אפי' תאמר דדעת ר"ת שכל שלא עקר צ"ל עכ"ז בזכרנו איני חייב לחזור ודו"ק עוכ"ת נראה מד' התה"ד דמהר"ם והרא"ש ס"ל כר"ת ומתוך מש"ל נר' דלא סל"ה זתד"ק, ותמה אני עליה דמר שנר' מבין ריסי עיניו שהבין במ"ש התה"ד ולכך סברי מהר"ם והרא"ש דכונתו שהם מודו לר"ת ועכ"ז בזכרנו ס"ל דאינו חוזר מטעם שלא הוזכר בש"ס אמנם אין הכונה כן אלא כונת דבריו בפשי' לומר דמה"ע דאמרן שלא הוזכר בש"ס כן נמי סברי מהר"ם והרא"ש שלא לחזור מטעם שלא הוזכר ואנכי לא ידעתי איך עלה בדעתו להבין בד' התה"ד כן אחר שד' הרא"ש והעור צווחין ככרוכיא ואמרי דלא מסתבר כלל סי ר"ת

הבה נא אבוא למאי דאסתפק לדתה"ד אי אחר שאמר בא"י יאמר ל"ח או יותר טוב לסיים הברכה כתקנה ואח"כ יאמר זכרנו בין בל"ב וע"ז כת' שמדברי הברכ"י ושל"ח נראה דיותר טוב לומר ל"ח, נלע"ד אין שום משמעות מדברי הברכ"י שנדונו היה בדיעבד אך מהשל"ח שפיר שמעי' דיותר טוב לומר ל"ח ולא לאומרה בין בל"ב

הלום לענין נ"ד דאנן קימין בדברים שאצ"ל לא שמעי' מידי מהשל"ח דאיהו מיירי בדברים שמחזירים אותו משא"כ בנ"ד שא"מ אותו והלא תראה להשל"ח שם שאם אירע לו כן בתפילת ערבית אינו יכול לחזור כדי לומר יעו"י מאחר שכת' הריטב"א משם הצרפתים שא"ל ל"ח בדברים שאצ"ל ותו דבזכרנו לא שייך לומר ל"ח דהוו בקשה ואיהו אך עסוק בשבחו ית' וקי"ל אל ישאל וכו' ול"ד לנדון הברכ"י ולא לנדון הרש"ץ דאינהו קמיירי בענין דעסיק בתחנה ובקשה דרצה והחליצנו בשבת וברצה ה' דעבודה ומ"מ גם בוכתוב ובס' חיים דינא הכי

באופן לפי כל הכתוב תורה יוצאה שיחתום הברכה וזכרנו לבד זכרו כ"ז כתבתי עפ"י קונטריסו בלי שום ספר כ"א הטור והגמרא וכבר היה מקום להרחיב הדיבור בכמה דברים ברם כבר אמרו אין אומן בל"כ ואין חכם בלי ספרים, את זה כתבתי ונתון אל לבי ואם שגיתי את"ם

צעיר הצאן יוסף אברהם בן חאסון ס"ע סימן ו'

נשאלתי ממעלת הרב המופלא ש"ב מה"ר יהושע צונצין הי"ו לחוות דעתי באשה אבלה היא לבדה אם האיש הסועד עמה חייב לברך ברכת אבלים וכת' דחתנו כת' דאף דאין המנחמים חייבים לברך מצד עצמם אפי"ה חייבים הם לברך כדי להוציא את האשה ומעכ"ת כת' כיון דהאיש אינו חייב לא מצי לברך להוציא את האשה משום דכיון דאיהו לאו בר חיובא הוא וכמ"ש הראשוני' ז"ל דבן עיר אינו מוציא לבני הכפרים ואף לדברי רש"י דס"ל דיכול הרי כת' הר' פר"ח דהוא דוקא בההיא ומשים דקל הוא שהקלו להוציא לבני הכפרים אבל בעלמא לא דכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא ושגם הר' מעה יהודה פי' בדברי רש"י דמיירי שמקריא להם תי' או פסוקא כמקריא את ההלל זת"ד

ולעד"נ דאם היסוד שהניח הוא אמת דהכא מקרי דלאו ב"ח הוא הא ודאי דלא מצי להוציאה דכלל גדול היא דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את אחרים י"ח ומלבד ד' הירוש' דמגילה שה"ד הראשוני' ז"ל כן מפו' יוצא גם מתל' דידן וכמ"ש במס' ברכות דאם האשה אינה חייבת בבה"מ מדאו' דלא מפיק לאיש דחייב מה"ת וכן מבואר במס' מגילה דחרש שאינו שומע דלס' ר"י דלא הוי ב"ח ואפי' בדיעבד דלא מצי מפיק לאחריני ע"ש ודברי רש"י דס"ל דבן עיר