שו"ת מהר"ש אלפנדרי לז

ר' אלחנן דאפי' בדברים שא"מ כ"ז שלא פתח ברכה שלאחריה חוזר לאותה ברכה ואומרה כתקנה דהיינו בחתי' ע"ז קבעי דלמה לא תקנו וכו' מאחר דבל"ה חוזר פ"ב ואומר הברכה בחתימה וע"ז השיב דהוי הפסק והיינו כמש"ל די"ח תקנו ולא י"ט ומ"ש רו"מ כת"ר דבתפי' הו"ל לתקן בשופי ברכה בפ"ע לא ידעתי מה אולמיה דתפי' מבה"מ דהא ודא חדא היא שא"מ אותו

תו כת' רו"מ ע"מ שהקשה הברכ"י להרדב"ז שע"פ מש"ל דבריו נכונים ולא ירדתי לסו"ד דהנה הברכ"י הק' ב' קושיות להרדב"ז חדא מה שהביא בשם הלק"ט ולא זכר שר מהגאונים שעמדו בזה ג"כ. ב' עמ"ש הרדב"ז מדיליה דמשמע מדבריו שהוא מוסכם ואינו כמו שיעו"ש בברכ"י לא חזינא כהאי סי' בדבריו הקדושים שהם מזור לב' הקו' אלא שיש להרגיש ט"ד הברכ"י דמ"ש הרדב"ז מדיליה כתבו וברכ"י ע"ש שבה"ל אך ל"ן מינה מידי

ואת זה ראיתי לרו"מ כת"ר תמה יקרא ע"כ הגאונים בין טל הסוברין דבזכרנו מחזירין בין על הסו' שא"מ מההיא דב"מ דכ"ד דיום שאין בו ק"מ שא"מ ובא לכלל ישוב והוא האמת ואני מוסיף נופך דאפשר דהסוברין שצ"ל הוא דס"ל ע"ד שכת' ראבי"ה בענין עה"ן שחוזר מטעם דהשתא כיון דנהגו כ"ע לאומרו וגם בירך ע"מ להזכיר שוייה עליה כחובה כמ"ש מר"ן ב"י בשמו בסי' תרפ"ב והיא מעין מ"ש כת"ר נר"ו משם הרדב"ז ומה שתמה רו"מ על הרדב"ז יפול תמיהתו על ראבי"ה ג"כ ועכ"ל שראה הגאון ראבי"ה בדורותיו שהיו נזהרים הרבה לאומרו ואפ' יותר מיעו"י והיו מזכירים זא"ז מקודם שלא ישכחו מלאומרו וכ"ז משום פ"ן משו"ה כת' שאם לא הזכיר חוזר כיון דאדעתא דהכי בירך כמו כן נימא על הדדב"ז דודאי ק' מי גילה לו רז זה לומר שהיא תקנת האחרוני' וכו' ואנחנו לא ראינו ולא שמענו תקנה זו אך כוונת דבריו דהסוברו' דחוזר משום שהמה ראו בדורותיהם שקבלו עליהם לעשות זכרנו כהמלך הקדוש וליתן של זה בזה על דרך מ"ש ע"ד ראבי"ה תן לחכם. ומני"ר אחר שעמד במחלוק' הפוס' בזכרנו אי מחזירין א"ל גם במחלוקת אם יכול לאומרו בין בל"ב גם אי האי הפסק דת"ר אי הוי הפסק גמור או"ל נר' בעיניו כי טוב לאומרו בין בל"ב ככתוב באורך בד"ק ואנא דאמרי על פתגם דנא אף שאין בדבריו נפתל ועקש עכ"ז לא ירד בני עמכם ושוא"ת, לא מבעיא נחם דת"ב שלא נמצא מי שסובר לחזור כ"א הרי"ץ גיאת ודאי אין דבריו של יחיד וכו' אלא אפי' זכרנו ואינך שלא אחד בלבד הסובר דצ"ל כי רבים ונכבדים הסוברי' כן עכ"ז ס"ב להקל וכ"ש אם נעמוד לחשבון וימצאו הסוברים דאמ"ח יותר על הסוברי' דמחזירין דודאי אח"ר להטות וכ"ש למאי דכת' רו"מ בד"ה ואת זה אגיד

ואנכי הרואה לרו"מ הביא מהתה"ד שכת' דאע"ג דר"ת והסמ"ג ס"ל דכל שלא עק"ר חייב לחזור בזכרנו אינו כן דכיון שלא הוזכר בתלמוד מנ"ל לחלק בין עק"ר ללא עק"ר ולכך סברי מהר"ם והאשרי דאינו חוזר בהו עכ"ד ומני"ר מקשה עליו דטעם ר"ת משום דס"ל דא"מ דקאמר היינו אינו חייב כמו שהבינו הרא"ש והטור ולא כמ"ש התה"ד דמחלק בין עקיר ללא עק"ר והאריך כת"ר בקו' זאת

וכשאני לעצמי דברי התה"ד הנה הנם ד' הרא"ש ממש דהנה אחר שהביא מה שראה ר"י לר"ת שחזר אחר שאמר מודים בדבר שאין מחזי' אותו כ' ז"ל לא מסתבר כלל דהיכא שאם עק"ר אינו חוזר גם אם סיים הברכה אינו חוזר לעבודה ע"כ משמעות דבריו ברור מללו שהבין בדעת ר"ת שדעתו לחלק בין עק"ר ללא עק"ר ומק' עליו שפיר אלא שאח"ך כת' בדרך אפשר שדעתו וכו' והרי הוא כמבואר ודברי התה"ד הנז' הם בדרך לא מבעיא אי ס"ל