שו"ת מהר"ש אלפנדרי לד

אם ירצה לחזור חוזר ואיך כת' בפשי' דלדע' ר"ת דס"ל דכל שלא עקר רגליו חייב לחזור ואברא דיתכן לפרש הכי בכונ' ר"ת ויש סמך לזה מתשו' רבי' האי הו"ד בס' נהרות דמשק סי' פ"ב לענין המה"ק והמה"מ דאם טעה ולא אמר דאם לא סיום שפיר דמי לחזור ואם סיים כיון שלא אמרו חכמים צריך לחזור ליכא כח לחיובה ע"כ וכן ראיתי בס' א"ח הל' ר"ה דק"א שהעתיק שם תשוב' ר' האי ע"ש ומדכת' הר' דאם סיים כיון שלא אמרו חכמים ז"ל ליכא כח לחיוביה מכלל דמ"ש בריש דבריו דש"ד כוונתו דחייב לחזור הרי דס"ל דמ"ש דא"מ היינו כשעקר רגליו אבל אם לא עקר רגליו חייב לחזור, וכ"ן דע' הר' אשר שהביא הא"ח הי תפילה סי' ק"ג לענין הבדלה ע"ש וא"כ לא נפלאת היא לפרש כן בכונ' ר"ת מ"מ תימה איך כ"כ בפשי' ולא הזכיר לראשונים ובפרט להרא"ש דתמיד שמעתיה בפומיה דאינם מפרשי' כן ועוד קשה דא"כ הוא כונ' ר"ת איך קאמר דהסמ"ג ז"ל ס"ל כותיה ובשלמא אם כונ' ר"ת הוא דמ"ש אין מחזירין היינו דאינו חייב אבל אם ירצה חוזר ניחא מ"ש דכת' בסמ"ג דיש לעשות כר"ת דהגם דלאו בפי' אתמר מ"מ שמעי' כן ממאי דהביא מעשה דר"ת שהיה מחמיר בעשין י"ט ושוב כת' שם דטעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת דמשלים ואינו צריך לחזור דמ"ה כת' ואינו צריך לומר דאם רוצה לחזור חוזר כר"ת אבל אם כונ' ר"ת הוא דכל שלא עקר רגליו חוזר איך אפ' דהסמ"ג ס"ל כר"ת ותו ק"ל במאי דכת' הת"ה דאף לדעת ר"ת בזכרנו ואינך דמודה אין לנו לחלק בין עקר ללא עקר כיון דאינם מוזכרים בתלמוד ושלכן כת' הרא"ש ומוהר"ם דאינו חוזר בהו למעבד ב"ל מנין לנו וכו' דמה סיוע יש מדבריהם כאילו הם ז"ל מודו לדינו של ר"ת דלפי מ"ש לע' מתבאר דלא סל"ה וע"י בשה"ג שכת' משם הסמ"ג דמסכים כס' ר"י דאי חוזר הוי ב"ל וצ"ע איך שיהיה למדנו מתורתו של תה"ד דבזכרנו קיל מדברים שא"מ וזה נר' דע' הרדב"ז בישנות סי' רל"ט דכת' שאינו סומך ע"ד הסוברים דאם לא אמר זכרנו דחוזר ואם כבר חתם וכ"ש באמצע התפילה אינו חוזר עש"ד ומפשע דבריו משמע דמיד שסיים הגם שלא פתח בברכה שלאחריה דלא היה חוזר וגם משמע דכיון שחתם שוב לא היה מזכיר כלל דאם איתא דר"ל דלא היה חוזר לתחי' הברכה אבל היה מזכיר שם בלא חתימה הו"ל להרב לאשמיעי' וא"כ תקשה עליו מיניה וביה ממ"ש בחדשות סי' תקס"א אמנם עפי"ד הר' ת"ה ניחא אלא דלע"ד ק' מ"ש הר' דזכרנו גרע משאר דברים שא"מ לפי שאינו מוזכר בתל' דכיון דסוף סוף ס"ל להגאונים דחוזר בהם מי סנו כל הגאונים הללו ובודאי דאף אם אנן לא ידעי מאיזה טעם הוא שחוזר אנהו הוו ידעי טעמו של דבר מה גם די"ל דהע' הוא כמ"ש הרב"ד ובודאי דלית לן לאפושי בפלוגתא ולומר דלהחו' על סברת הג' ס"ל דזכרנו גרע משאר דברים שא"מ ואדרבא לגבי דידן סברת הגאונים מהני להחשיב הזכרת זכרנו טפי משאר דברים שא"מ

וכן ראיתי בשה"ג פ' ת"ה דאחר שהביא ס' כל הראשונים דאפליגו לענין דברים שא"מ סיים וז"ל וכל האי פלוגתא שייך בענינו ועה"נ וזכרנו ובכל דלא חייבו חכמים להחזיר עש"ד הגם הלום ראיתי להר' א"ח בה' תפלה סי' ק"ד אחר מ"ש דאם טעה בהמה"מ דחוזר כת' וז"ל ור"ץ ז"ל נוהג ג"כ בזכרנו ומי כמוך שאם לא אמר אותם דחוזר וכן נמי כת' הבעלי התו' וביאר דהנ"מ כשלא עקר רגליו אבל עקר רגליו א"מ אותו לבד אם טעה בהמה"ק והמה"מ שמחזירים אותו אפי' עקר רגליו ע"כ ויש להבין בדבריו אלה דמאי ס"ל בזכרנו אי הוי מדברים שא"מ אפי' כי לא עקר רגליו אמאי חוזר ואי ס"ל דהוי מדברים שמחזירין אמאי אינו חוזר כשעקר רגליו וכ"ת דהוו מדברים שא"מ ואפי"ה כי לא עקר